מיתוס גן העדן

מעורר השראה

הרצאה מפי ריצ'ארד דוקינס

אנשים נוטים להתפלג לשלוש קבוצות בעומדם מול הסתירות שבין הדת למדע – אלה "שאינם יודעים דבר" על המדע, אלה "שיודעים הכל", ואלה שטוענים כי "אין תחרות בין הדת למדע". אני חושד שהדוקטור ג'ון האבגוד, הבישופ של העיר יורק, ככל הנראה משתייך לקבוצה השלישית- שבהם אפתח את דברי.

המשתייכים לקבוצה זו טוענים כי אין תחרות בין הדת למדע ומודים בפה מלא כי הדת אינה מסוגלת להתחרות במדע. הם טוענים שלא מתחוללת כל תחרות, מאחר ומדובר כביכול בשני דברים שונים לחלוטין. הם מודים שמוצא היקום כמתואר בתורה (הכולל גם את מוצא החיים, הגיוון במינים הקיימים בעולם, ומוצא האדם) – אינו אלא סיפור, שכל קשר בינו לבין המציאות מקרי בהחלט.

בקבוצה זו לא תמצא כל התנגדות למדע. לעולם לא תשמע מישהו מהם שואל ברצינות אם סיפור כלשהו בתנ"ך קרה באמת. האם זה קרה באמת? 'באמת?' – הם אומרים. 'כמובן שזה לא "אמיתי" במובן הישיר של המילה. המדע והדת אינם מתחרים על אותה הטריטוריה. הם עוסקים בדברים שונים לחלוטין. שניהם נכונים- אך בדרכים שונות.'

ביטוי שגור, אך עם זאת חסר כל משמעות הוא "המימד הדתי". תיתקלו באמרה כזו כחלק ממשפט כמו "המדע הוא אומנם טוב ויפה, אך אין לו קשר למימד הדתי".

אלה "שאינם יודעים דבר", או בשמם - "הפונדמנטליסטים", לפחות יכולים לנקוף לעצמם את נקודת הכנות. הם נאמנים היסטורית. הם מכירים בכך שעד לאחרונה, אחד מתפקידיה הגדולים של הדת היה לשמש כאסמכתא מדעית: ההסבר לקיום היקום והחיים בו. מבחינה היסטורית, מרבית הדתות התעסקו בביולוגיה ואסטרונומיה. אני מאמין שאם תבקשו ממרבית האנשים להצדיק את אמונתם באל, הם מיד יפנו לסיבה "מדעית". מרבית האנשים מאמנים שחייבים התערבות אלוהית בכדי להסביר את קיום העולם ובעיקר את קיום החיים. הם טועים, אך מערכת החינוך שלנו לא מספקת לכך מענה- כך שהם אינם מודעים לטעותם.

הם צודקים מהסיבה הנוספת שלא ניתן להתחמק מההשלכות המדעיות של הדת. יקום שנברא על ידי אל יתקיים באופן שונה מאוד מכזה שלא. פיזיקה וביולוגיה ביקום ללא אל ייראו שונים מאוד. כך שמרבית טענות הדת הן עצמן מדעיות. הדת הוא למעשה תיאוריה מדעית.

פעמים רבות מטיחים בי האשמות שאני יהיר וחסר סובלנות כאשר אני ניצב אל מול בריאתנים. כמובן שיוהרה היא תכונה בלתי רצויה, ואינני אוהב שמכנים אותי יהיר. אך יש גבול! בכדי לנסות ולהבין את עמדתו של חוקר אבולוציוני כאשר הוא נקלע לויכוח עם בריאתן, יש להתחשב בדוגמא הבאה: דמיינו פרופסור לחקר התקופה הקלאסית, אשר מתמחה בהיסטוריה של רומא העתיקה ובקיא בכל פרטיה. כעת מגיע לו אדם, עם תואר בהנדסה תת-ימית או מוזיקולוגיה וטוען שהרומאים מעולם לא היו בכלל קיימים. האם הייתם מצפים מאותו הפרופסור שגם הוא ירסן את חוסר סבלנותו? והאם הייתם מאשימים אותו ביהירות? או האם הייתם מאשימים דווקא את המהנדס?

הקבוצה השלישית, "אלה שיודעים הכל" (אני מכנה אותם כך בשל עמדתם המתנשאת), חושבים שהדת היא המצאה שחובה להאמין בה מכיוון שהיא טובה לאנשים. יש שיאמרו שזה מכיוון שהיא מנחמת אנשים לאחר מות קרובים, ויש שיאמרו שהיא מספקת קוד מוסרי שבלעדיו בני האדם לא היו יודעים כיצד להתנהג.

שאלת "אמיתות הדת" כלל אינה עומדת על הפרק. 'אולי בכלל אין אלוהים. אנו המשכילים יודעים כי אין כל הוכחות התומכות בכך, ובטח שאין ראיות התומכות ברעיונות מגוחכים כגון נחשים מדברים ותפוחים קסומים- אך האספסוף חסר ההשכלה זקוק לאלוהים שישמור עליו מוסרי.' סוגיית ההסתברות האפסית שאלוהים אכן קיים מסולקת הצידה בשם טובת הכלל ו"שלמותה המוסרית" של החברה. לא אכביד עוד במילים על חברי הקבוצה הזו, מכיוון שכאמור, אין להם דבר לתרום לדיון בשאלת האמת המדעית.

מהו אלוהים?

כעת אשוב להתייחס לקבוצה השלישית, הטוענת כי אין תחרות בין הדת למדע. הטיעון של קבוצה זו בהחלט זכאי להתייחסות רצינית, אך אני סבור כי נמצא שגם בו אין יותר משקל משתי הקבוצות האחרות.

"אלוהים איננו איש מזוקן שחי בשמיים". יופי. - "אז מהו אלוהים?" כעת מגיעות מילות ההתחמקות. "אלוהים אינו שם בחוץ, אלא טמוע בכולנו. אלוהים הוא יצר החיים שבתוכנו. אלוהים הוא מהות כל הדברים. אלוהים הוא היקום- האם אינך מאמין ביקום? כמובן שאתה מאמין ביקום- אז גם אתה מאמין באלוהים. אלוהים הוא אהבה. אתה לא מאמין באהבה? כמובן שכן. רואה? גם אתה מאמין באלוהים."

גם הפיזיקאים המודרניים עלולים להישמע מעט מיסטיים בעודם מדברים המפץ הגדול, ומדוע הוא התרחש כפי שהוא התרחש- מדוע חוקי הפיזיקה הם כמו שהם ולא אחרת, ומדוע היקום בכלל קיים מלכתחילה, וכו. לפעמים אף תשמעו פיזיקאים מודים בפה מלא שישנו באמת מימד מסתורי שטרם נגלה בפנינו- שיתכן ולעולם לא יתגלה בפנינו. לפעמים תשמעו אותם אף אומרים שניתן לכנות מימד מסתורי זה בשם "אלוהים". כדבריו של סטיבן הוקינג – אם נבין את פני הדברים, "נבין את האלוהים".

הבעיה היא ש"האלוהים" הזה, עליו מדברים הפיזיקאים אינו קשור בשום צורה או אופן לאלוהי התורה או זה של כל דת אחרת. כאשר פיזיקאי מכנה את המימד שטרם נגלה למדע בתור 'אלוהים', או את מורכבות היקום בתואר 'אלוהים', הוא איננו מתייחס לדבר מעבר לכינוי מטפורי למורכבות היקום.

אין לכך כל קשר, ולו הפעוט ביותר לאל האישי שסולח לחטאים, מקשיב לתפילות, טרוד עד מאוד במועד כניסת השבת, או המתעסק באורך השרוול והחצאית. ובטח שהם אינם מתייחסים לאל המבצע ניסים, שגרש את האנושות מגן מופלא לאחר שחטאו באכילות תפוח מכושף.

התורה המופלאה

אותה האמת תקפה לגבי אנשים שמנסים לשייך את מאורע המפץ הגדול למעשיית בריאת העולם בספר בראשית. כל דמיון בין השניים הוא זניח ומקרי בהחלט. לא באמת ניתן להשוות בין ההבנה המעמיקה והאדירה של הפיזיקה המודרנית, לבין המיתוסים של היהודים והבבלים העתיקים.

מה אומרים חסידי "אי התחרות" על פסקאות אלה מהתורה, שעד עליית המדע היוו "אסמכתא מדעית" לשאלות בריאת העולם? מה הם אומרים על הפסקאות שסיפקו לאנשים תשובה מוחלטת על מוצא האדם, הסבירו מאורעות בלתי מובנים כניסים ונפלאות, ושקבעו כי קסמים ופלאים אכן קרו במציאות? בידיהם של תומכי "היעדר התחרות", הפכו סיפורים אלה ללא יותר מאנקדוטה מוסרית, סיפורי עם הקשורים במסורת. אין כל פסול בכך, אך זה מרגיז שהם אינם מוכנים להודות בצביעותם.

לדוגמא, לאחרונה נכחתי בהרצאה של הרב הראשי לשעבר, עמנואל יעקוביץ', שדיבר על עוולות הגזענות. גזענות היא אכן דבר מתועב, ויש לספק כנגדה טיעון מוצלח יותר מזה שהוא הציע. "אדם וחווה", הוא טען, "היו אבות האנושות. על כן כל בני האדם משתייכים לאותו הגזע- הגזע האנושי."

מה עלינו להבין מטיעון זה? הרב הראשי הוא אדם משכיל. אין שום סיכוי שהוא באמת מאמין בסיפור של אדם וחווה כאמת היסטורית, אז מה הוא בעצם מנסה לומר? הוא בטח השתמש בסיפור כמשל, כמו שמשתמשים בסיפור של זהבה ושלושת הדובים כדי להמחיש נקודה מוסרית כזאת או אחרת.

אני סבור שאנשי כמורה כל כך רגילים להשתמש בסיפורים מקראיים כמשל שהם כבר אינם מבחינים בין אמת לדמיון.

דת תורשתית

בתור חוקר אבולוציה, איני יכול שלא להבחין בדבר מסוים כאשר אני מביט בדת. בדת קיים דפוס תורשתי הזהה לתורשה גנטית. מרבית האנשים משתייכים לדת אחת ומסוימת. אך גם בכל דת ישנם מאות זרמים, וכל אדם מביע נאמנות אך ורק לזרם אחד בתוך אותה הדת.

מכל הזרמים בעולם, אנו שמים לב לצירוף מקרים זועק: הרוב המוחלט של האנשים מחליטים במקריות מוחלטת להצטרף לאותו הזרם אליו השתייכו הוריהם. הם לא חוברים לזרם שמציג את העדויות החזקות ביותר לאמיתותו, או לזה שחווה את הניסים הגדולים ביותר, זה שמתפאר בקוד המוסרי הצודק ביותר או זה שמחזיק בבית המדרש היפה ביותר, במוזיקה המוצלחת ביותר, או במקובלים המפורסמים ביותר: לא, כאשר בוחר המאמין את הזרם המתאים לו, אשר תמיד משום מה מתייחס לכל יתר הזרמים ככופרים מוחלטים- לא נראה שכל המעלות שציינתי אומרות דבר בעיניו. כל שחשוב הוא התורשה.

מדובר בעובדה מוצקה שלא ניתן להכחישה. אולם אנשים עם ידע מוחלט על טבעה השרירותי של התורשה, עדיין מצליחים להחזיק באמונה כה מוחלטת דווקא בדת שלהם. לעיתים הם מגיעים לרמה קיצונית כה גדולה, עד שהם נכונים ואף שמחים לטבוח בכל מי שמשתייך לדת או זרם אחר.

חוקי הפיזיקה נכונים ביקום כולו. הם אינם שונים בפקיסטן, אפגניסטן, פולין נורבגיה או ישראל. אך עם זאת, אנו משום מה מוכנים לקבל את אמיתות הדת שלנו בלבד, על אף העובדה ששיוכנו דווקא אליה איננו יותר מדבר מקריות גיאוגראפית.

אם תשאלו אנשים למה הם משוכנעים שדווקא דתם היא האמיתית, הם אינם פונים לתורשה- מכיוון שזה באמת נשמע מגוחך. כמו כן, הם אינם פונים לראיות ועובדות- מכיוון שאין, והיום אפילו הדתיים המשכילים מודים בכך. לא- הם פונים לאמונה. אמונה היא התירוץ המושלם. הקלף שמבטל כליל את הצורך לחשוב ולהתבונן בעין מפוקחת בעדויות בשטח. אמונה היא הדבקות ברעיון למרות שאין כל סיבה הגיונית לתמוך בו- ולפעמים דווקא בגלל שאין כל סיבה. הדבר המרגיז הוא שכולנו נדרשים להביע גם כן כבוד: ולנהוג בדת עם כפפות של משי.

אם שוחט אינו נשמע לחוקי צער בעלי החיים, הוא מוצא עצמו על דוכן הנאשמים בגין התעללות. אך מספיק שיטען שמעשיו האכזריים הם הכרח דתי, ומיד אנו ניסוג בהתנצלות ונתיר לו להמשיך במעשיו. דת היא המקרה היחיד בעולם שהפועלים בשמה אינם נדרשים להצדיק את מעשיהם עם טיעון הגיוני. הדת קיבלה אישור להתנהל ללא כל צורך במתן הסברים או מקום לשאלות. ואם אתה במקרה לא מוכן לכבד זאת- אתה מואשם בהפרת זכויות אדם.

אפילו אלה מאיתנו שאינם מאמינים בשום דת אולצנו לכבד את דתם של אחרים. כאשר מנהיגי הקהילה המוסלמית התאספו בקריאה לרצוח את סלמאן רושדי, הם הסיתו לרצח באופן ברור- פשע שכל אדם אחר היה מוצא עצמו מאחורי סורג ובריח בגינו. אך האם מישהו מהם נאסר? כמובן שלא, מכיוון שהחברה החילונית "מכבדת" את רגשותיהם, ומזדהה עם "הכאב העמוק" ו"העלבון" שהם חשים. ובכן, אני לא. אני אכבד את עמדתך אם תוכל להצדיק אותה. אך אם תטען לאמיתות דרכך על סמך אמונה בלבד, לא תוכל לדרוש כבוד.

אי הסבירות של האלוהים

אני רוצה לסיים בחזרה למדע. רבים טוענים, וביניהם חברינו שאינם חושבים שיש תחרות בין המדע לדת - שמאחר ואין ראיות התומכות או סותרות את קיום האלוהים, אז הכי בטוח לשמור על ראש פתוח ולהיות אגנוסטי.

בתחילה נראית זו כעמדה חסינה, אך במבט שני מתברר כי מדובר בתירוץ נוסף. מדוע לא להכפיף את אותו ההיגיון על סנטה קלאוס, או פיית השן? מה לגבי מלאכים או סוסים חדי קרן? אין כל ראיה התומכת בקיומם של יצורים אלה, אבל אי אפשר הרי להוכיח שהם לא קיימים... האם עלינו להיות אגנוסטיים גם בנוגע לפיית השן?

הבעיה עם הטיעון האגנוסטי הוא שניתן ליישם אותו לכל המצאה מטופשת שבני אדם יהגו ברגע. אין סוף לאמונות שניתן להמציא, אותן לא ניתן לסתור מדעית. ככלל, איננו מאמינים ברובן, כדוגמת פיות, חדי קרן, דרקונים, סנטה קלאוס, וכו.. אבל אנשים כן מאמינים ביצור בלתי נראה שברא את העולם- באל כזה או אחר, שבמקרה זה אותו האחד בהם מאמינים הוריהם.

אני מאמין שלמרות שרובנו איננו פונדמנטליסטים, ואיננו משתייכים לקבוצה של אלה "שאינם יודעים דבר", אנו עדיין מסתובבים עם התחושה שתורת האבולוציה אינה מספקת בכדי לענות על שאלות החיים המטרידות את כולנו. כל שאני יכול לומר הוא שבתור ביולוג, הרגשה זו נעלמת כליל ככל שלומדים יותר לעומק על החיים והאבולוציה.

ברצוני להוסיף דבר נוסף. ככל שמבינים יותר לעומק את חשיבות האבולוציה, כך הופכים נכונים יותר לרדת מהגדר האגנוסטית ולהכריז על עצמנו כאתיאיסטים. דברים מורכבים ובלתי סבירים מבחינה הסתברותית הינם מעצם טבעם קשים יותר להסברה מאשר דברים פשוטים וסבירים מבחינה הסתברותית.

כל היופי בתיאוריה של דרווין הוא שהיא מסבירה כיצד מציאות מורכבת וקשה להסברה יכולה הייתה להתעצב, צעד אחר צעד, מהתחלה פשוטה וניתנת לתפיסה. אנו מתחילים את ההסבר מההתחלה הפשוטה ביותר לתפיסה: מימן טהור וכמות אדירה של אנרגיה. ההסבר הדרוויני מלווה אותנו בהדרגה, צעד אחר צעד, בצעדים הניתנים לתפיסה- עד לעת המודרנית, בה אנו ניצבים מול המורכבות האדירה של הטבע והיקום. האלטרנטיבה לכך, אותה מקדמים הדתיים, היא קסמים ופלאים. בורא כל יכול שברא את היקום באקט על-טבעי של הנפת שרביט. מעבר לכך שמדובר בטענה מגוחכת, שלא ניתן לקבל מדעית- ובטח שלא לחקור- מדובר גם בתרחיש בלתי הגיוני בעליל מבחינה הסתברותית. עצם הקיום של אל הזכאי לשמו, המחזיק באינטליגנציה אינסופית, מעין מוח-על שקיים מאז ומעולם ובעצמו לא נוצר בידי אינטליגנציה גבוהה יותר- הוא בעצמו חלופה שאינה אפשרית מבחינה הסתברותית.

אפילו אם קיומה של ישות שכזו הייתה מסבירה משהו (וכאמור אין אנו זקוקים לה בכדי להסביר את היקום סביבנו), היא עדיין לא באמת פותרת לנו שום שאלה, מכיוון שהיא מעוררת יותר מסתורין מאשר תשובות.

המדע מספק תשובה לשאלה "כיצד נוצרת מורכבות מתוך פשטות"? טענת האלוהים אינה מספקת תשובה אמיתית לשום דבר, מכיוון שהיא מנסה לענות על שאלות היקום מתוך ההנחה המוקדמת שאלוהים קיים- ולא מהסתכלות אמיתית על הממצאים והסקת מסקנות על פיהם- יהיו אשר יהיו. הדת מניחה שהעולם מורכב ומותירה את זה בכך. איננו יכולים להוכיח שאין אלוהים, אך אנו יכולים לומר בבטחה שמבחינה הסתברותית, אין באמת סיכוי שהוא קיים.

טיפש הכפר

תרי"ג מצוות

היהדות טוענת להיות דת האמת היחידה. היא מתוארת כאוצר החוכמה הנצחי שניתן בידי האל האחד והיחיד לעם "הנבחר".

נבחר לעשות מה?- לחיות על פי מצוות התורה.

לשם איזו מטרה? קידוש האלוהים שנתן אותה.

לא ממש תשובה, יותר כמו טיעון מעגלי.

היהדות אומנם התהוותה לכדי עם, אך בראש ובראשונה היא דת. היא אינה תורה גזענית מכיוון שכל אחד מוזמן להתגייר להפוך ליהודי כשר כמשה רבינו.

מהות היהדות היא המצוות- הקיום היומיומי של 613 פעולות שרירותיות כי כך דורש מישהו שאף אחד לא ראה, למרות שכולם טוענים שהם מכירים אותו.

אז מה הן בדיוק 613 המצוות הללו? כמה מהמתיימרים להחזיק בתואר "יהודים" באמת מכירים ומקיימים אותן?

נתקלתי בעמוד גאוני מבית אתר חופש, בו מופיע פרוייקט שעשה האתר על תרי"ג מצוות היהדות.

613 המצוות המפורטות הן למעשה ה"יהדות" עצמה ב"ה" הידיעה. למידת המצוות והפרשנות שלהן הינו המקצוע עליו שוקדים דתיים וחרדים בישיבות, וקריאת המצוות תתן מושג ברור לבור הסקרן בנוגע לשאלה " מה היא בעצם היהדות?"

לרשימה מלאה של תרי"ג המצוות, משמעותן ופרושן.

http://www.hofesh.org.il/articles/halacha/taryag.html

זוהי היהדות, על זה אנחנו נלחמים, זו תרומתנו לעולם.

עצוב מאוד...

נשים באסלאם

נתקלתי עכשיו באתר מוסלמי שמציין רשימה של טענות שמועלות נגד האסלאם בשל היחס שלו לנשים.

האתר אומנם מודה שהתופעות האלה קיימות ואף רווחות, אבל לטענתו כל אחד מהסוגיות האלה אינן מהותיות לאסלאם, אלא תולדה של פרשנות לקויה.

ראיתי לנכון לתרגם את הרשימה כעדות לכך שבין אם דיכוי הנשים באסלאם הוא תולדה של פרשנות מוטעית או לא, זה עדיין גיהינום שחיות אותו כחצי מליארד נשים ברחבי העולם המוסלמי.

איפה לעזאזל ארגוני הנשים?!?!?!

===========================

• נשים מוסלמיות חייבות להתכסות
• האסלאם מעודד אלימות נגד נשים
• האשה המוסלמית זכאית רק לחצי מסכום הירושה שיורש גבר
• עדותה של אישה בבית משפט שווה למחצית מעדותו של גבר
• נשים מוסלמיות אינן רשאיות לעבוד מחוץ לבית
• האיסלאם מעודד פוליגמיה (לגברים בלבד..)
• האישה המוסלמי נחותה לגבר
• אסור לנשים מוסלמיות לרכוש השכלה
• לנשים אסור לקחת חלק בהנהגת הקהילה והפוליטיקה
• לנשים אסור לקחת חלק במנהגים דתיים כדוגמת צום בזמן מחזור
• יש לסקול נשים למוות בגין ניאוף (לא גברים)
• לנשים מוסלמיות אסור להינשא לגבר לא מוסלמי
• לאשה המוסלמית אין זכות להתגרש מבעלה
• מי שרצח אישה יפצה את משפחת הקורבן במחצית הסכום שהיה מפצה על רצח גבר
• תלותנה של אישה על אונס אינה קבילה אלא אם ארבעה גברים שומרי מצוות מעידים שאכן כך היה
• גיל הנישואין המותר לנשים באסלאם הינו החל משבע שנים
• ברית מילה לנשים
• נשים מוסלמיות לא מורשות לנהוג
• במקרה של גירושים, לאב יש זכות בלעדית על הילדים
• יש להפריד בין גברים ונשים בציבור, במקום העבודה והתפילה
• רצח נשים על כבוד המשפחה
• משטרת צניעות שמוודא שנשים לבושות כהלכה
• נשים אינן רשאיות להסתובב בחופשיות אלא בליווי בן משפחה ממין זכר

=================

ולינק חביב עם ציטוטים מהקוראן בכל הקשור לנשים:

http://www.skepticsannotatedbible.com/quran/women/long.html

צביעות דתית

הטענה הדתית היא שהתורה נמסרה על ידי אלוהים. משה שהה 40 יום וארבעים לילה על הר סיני, שם הכתיב לו אלוהים את התורה. התורה מגלמת בתוכה אמת נצחית שמסר אלוהים לעמו. 613 החוקים הכתובים בתורה מהווים את המוסר העליון ביותר שקיים- שתקף ללא קשר לזמן. האמת האלוהית תקפה בכל עת, ולבני אדם אין את הסמכות לברור מה מתאים להם ומה לא- כי אז הם מכריזים בכך ששיקול דעתם האישי עולה על זה של אלוהים.

בתורה אסור לשנות ולו אות, בדיוק מכיוון שהיא מילתו הכתובה של אלוהים. אם אלוהים ראה לנכון לצוות עלינו מצווה מסוימת, לנו אין את הסמכות להחליט שהיא לא רלוונטית.

אבל גם היהודים האדוקים ביותר, אלא שיצעקו נגד מצעדי גאווה בירושלים "כי כך כתוב בתורה", ויציתו פחים על קדושת השבת- יתעלמו גם הם כליל מהמצוות "שלא נוחות להם".

כמו פוליגימיה, עבדות, רצח עם וכו...

זו הצביעות האדירה של היהדות, ובעצם של כל הדתות. המאמינים יתרצו את מעשיהם במצוות אלוהיות, ומנגד יתעלמו כליל במצוות שלא מתאימות להם.

ולסיום קליפ חביב מיו טיוב:

מדע ודת

האמת הכואבת של הדמוגרפיה

במבחן הזמן לא החכם שורד, אלא זה שמעמיד הכי הרבה צאצאים.

במסע בין כוכבים יש כלל עליון שבני האדם נשמעים לו באדיקות- והוא שלא נותנים לתרבות מפגרת טכנולוגיה מתקדמת שהיא לא מוכנה לה- כי זה יוביל לאסון.

ואסון הוא בדיוק מה שקורה כיום בעולם כשמאפשרים לאנשים עם מנטליות של ימי הביניים לקבל גישה לטכנולוגיה של המאה ה21.

אני מדבר ברמה הכי בסיסית של פרו ורבו. זה ברור לחלוטין שהמצווה ללדת כמה שיותר ילדים הייתה רלוונטית למציאות בה אנשים מתו בגיל 30 מזיהום פשוט או הצטננות, ואנשים הביאו לעולם עשרה ילדים בידיעה מלאה ששבעה מהם כנראה שלא ישרדו.

אבל בעולם של היום יש בדיוק שתי תרבויות שמתקיימות אחת לצד השנייה. הראשונה היא התרבות המודרנית, הנאורה, המשוחררת מאמונות תפלות, כשפים וחשיבה המבוססת על פחד מהלא נודע. תרבות בה אנשים מראש מולידים שלושה ילדים כדי לתת להם את החינוך ורמת החיים הטובות ביותר.

ומצד שני יש את התרבות שעדיין תקועה בימיי הביניים- שמסרבת לראות שהעולם השתנה, ולהכיר בכך שהטקסטים המגוחכים שלהם נכתבו בידי בני אדם בדיוק כמוהם- שהתמודדו מול מציאות שאינה קיימת עוד. הם ממשיכים בטמטום שלהם להביא עדיין עשרה ילדים לזוג- ודנים אותם לעוני, בורות, תסכול וטמטום.

והדבר העצוב ביותר הוא שעד שסוף סוף האנושות מצליחה לצאת מתקופת האבן- באמת לצאת ממנה, להפסיק לחיות רדופי פחדים משדים ופיות שקיימים במוח בלבד - הדתיים הולכים לנצח.

המנטליות המדעית הביאה נאורות לעולם- אותה ינצלו הדוסים באשר הם כדי להחזיר אותנו לתקופת האבן.

כי הם מביאים יותר ילדים.

והגרף המתואר בכתבה שאיתה פתחתי את השרשור מציגה את זה יותר טוב מהכל.

הדוסים מתרבים מהר יותר מהחילונים.

בארץ החרדים.

המוסלמים באירופה.

הבריאתנים האוונג'ליסטים באמריקה.

הם מתרבים עם מנטליות של תקופת האבן- אך חופשיים מהמחלות של תקופת האבן, בזכות המדע. ובתמורה הם ישמידו את המדע.

זה ייקח 50או 100 שנה, אבל הם יעשו את זה.

ואנחנו לא יכולים לעצור את זה.

בין תל אביב לטהרן

הקטע הבא נקלח מפוסט שכתב אורי אבנרי

המשטר באיראן אינו דמוקרטי במובן המקובל אצלנו. יש ''מדריך עליון'', הקובע את כללי המשחק. יש מוסדות דתיים, הפוסלים מועמדים שאינם נראים להם. הפרלמנט אינו יכול לקבל חוקים הסותרים את ההלכה הדתית. וההלכה, חוק האלוהים, אינה ניתנת לשינוי, אלא לכל היותר לפירושים שונים.

כל זה אינו כל-כך זר לישראלים. מאז קום המדינה מנסה המחנה הדתי להפוך את ישראל למדינת-ההלכה, שבה תעמוד ההלכה הדתית מעל לחוק. כלומר, חוקים מלפני אלפי שנים, שאינם ניתנים לשינוי, יעמדו מעל לחוקים הנקבעים על-ידי הכנסת, שנבחרה באופן דמוקרטי.

כדי להבין את המשטר האיראני, צריך רק להסתכל באחת המפלגות החשובות בישראל: ש''ס. גם שם יש מדריך עליון, הרב עובדיה יוסף, שעל פיו יישק דבר. הוא הממנה את ראשי המפלגה, הוא המרכיב את רשימת המועמדים לכנסת, הוא המורה לסיעה בכנסת כיצד להצביע בכל דבר ועניין. בש''ס אין בחירות. ובהשוואה להתבטאויותיו התכופות של הרב עובדיה, אחמדינג'אד מדבר ממש באיפוק בריטי.

בום

ניסים ונפלאות

זה מדהים עד כמה המוח שלנו מסוגל ליצור חוויות שנראות לנו אמיתיות לחלוטין. אנשים חווים חוויות שהם משוכנעים שקרו, ואין להם מושג עד כמה למוח שלהם היה חלק בעניין. לא הבנתי את עומק הדבר עד שראיתי תוכנית על שיתוק שינה.

בתוכנית הציגו אדם שמשוכנע שהוא נחטף ע"י חייזרים לפני מספר שנים. הוא מספר שלילה אחד הוא התעורר, וגילה שגופו משותק לחלוטין. הוא ראה סביבו חייזרים שנגעו והתרוצצו סביבו. הוא חש כאבים חדים ולחץ בחזה שהקשה מאוד על הנשימה. הוא היה מבועת מרוב פחד. לאחר זמן מה, שהרגיש כמו נצח, הכל התעמעם. בבוקר הוא קם רועד ומבוהל.

אדם שני, נוצרי אדוק, מספר על חוויה דומה באופן מפתיע. לילה אחד הוא התעורר מתוך שינה, משותק לחלוטין בגופו, וראה את השטן בכבודו ובעצמו מוקף שדים. הם עמדו סביבו, צחקו עליו, ובשלב מסוים אחד מהם זינק עליו והתיישב לו על החזה וניסה לחנוק אותו. הוא היה מבועת מרוב פחד. לאחר זמן מה שהרגיש כמו נצח הכל התעמעם, ובבוקר הוא קם רועד ומבוהל.

שיתוק שינה הינו שיתוק זמני של הגוף מיד לאחר יקיצה. לרוב מצב זה מתרחש לאחר ההירדמות או ההתעוררות. בנאדם מתעורר באמצע הלילה, בלי יכולת לזוז  מלבד שליטה בעפעפיים. הוא חש כאב חד בחזה, המדמה מעיכה, ומתקשה מאוד לנשום. באופן מובן הוא נכנס לפאניקה וחרדה עמוקה. הסיבה לכך שהוא אינו מסוגל לזוז היא מכיוון שמבחינת מוחו, הוא עדיין ישן – ובמוח יש מנגנון שמשתק את השרירים בזמן שינה בכדי שלא נפגע בעצמנו. אך מסיבה בלתי ידועה, הבנאדם, על אף שהוא ישן – מתעורר, ועל כן שבוי במצב ביניים בו הוא עדיין חולם, אך מודע לחלוטין. משמעות הדבר היא שהאדם אינו מבין שהוא חולם, אלא משוכנע שאלה הם החיים האמיתיים. הוסיפו לכך את אלמנט החרדה ותקבלו דמיון משתולל. הוא מתחיל לשמוע צעדים, לחשושים, רעשים, שדים, רוחות, חייזרים ומה לא - בחדרו. למעשה, אנשים רבים שחווים שיתוק שינה בתחילה היו משוכנעים שחטפו אותם חייזרים.

בוויקיפדיה יש רשימה של תיעוד התופעה בתרבויות שונות בעולם:

- באפריקה מאמינים שמדובר במכשפה האורבת לאנשים בלילות

- בדרום מזרח אסיה טוענים שאלו הן רוחות רפאים

- ביפן האמונה מדברת על שלשלאות ברזל שכופתות את האדם מתוך שינה

- במלטה מסופר על אלה בשם הדיאלה שחונקת קורבנות בזמן שינה. התרופה המקומית לתופעה היא הנחת סכו"ם מתחת לכרית

- הכורדים מכנים את התופעה מוטקה, וכוונתם לרוח שופטת שבאה לדון אדם שעשה דבר רע

- במקסיקו מאמינים שרוחו של אדם מת המנסה להשתלט על האדם היא האחראית לתופעה

- בתורכיה זוהי חיה רעה בשם הקלבסאן שתוקפת אנשים מתוך שינה

- בייון וקפריסין מדובר בשד בשם מורה 

- באתיופיה מוכרת התופעה כדוקק – רוח רעה

- בצפון קנדה מכונה התופעה "הזקנה המרושעת"

הנקודה ברורה. אנשים חווים חוויה אותה הם לא יכולים להסביר, ומשתמשים באוצר המילים והחוויות הקיים כדי להפוך את הכל להגיוני במוחם. אך מעבר לכך, במצב חרדה, המוח מעצים את החסר ויוצר ממש את החוויות עצמן בהתאם למה שהוא מכיר. חובב מדע בדיוני יהיה משוכנע שהוא רואה חייזרים, נוצרי אדוק יראה את השטן. אנשים אלה לא משקרים – הם באמת חוו את מה שהם מתארים, רק שהחוויה כולה התרחשה במוחם.

התופעה עצמה אינה מסוכנת, והדרך היחידה להילחם בה היא מודעות. ברגע שאדם שחווה שיתוק שינה מודע לכך, אלמנט החרדה נעלם, וההזיות נפסקות, או שלפחות אינן אלימות עוד.

הנקודה מכל זה היא שחובה להסתכל על ניסים ונפלאות מנקודת מבט מפוקחת. אנשים שטוענים שחוו פלאות באמת לא משקרים – הם משוכנעים במה שהם חוו, למרות שהכל קרה בראש שלהם. והראש יכול להיות מאוד משכנע. 

הספר של הטובים

אני לא אוהב לנחש. כל הסיפור הזה של איש שאי אפשר לראות אותו, אי אפשר לשמוע אותו, אי אפשר לדעת אם הוא בדיוק חוסם את הדלת כשאתה רוצה לצאת - ואז תמיד לתהות אם אפשר ללכת דרכו, או אם הוא תמיד זז הצידה ברגע האחרון. אני לא אוהב את זה.

בחיים עצמם, כשאני פונה למישהו ומתחיל לדבר איתו, והוא לא עונה לי, או לפחות מהנהן בראש שאני אדע שהוא מקשיב, אני לרוב מפסיק לדבר. אבל אינספור אנשים מדברים מדי יום עם אלוהים, ולפחות אל השפויים מביניהם – הוא לא מדבר חזרה. אפילו את המינימום אלוהים לא נותן למאמיניו, כמו כששולחים מייל לחברה, וגם אם הם לא עונים – תמיד הם ישלחו הודעה אוטומאטית שתגיד "פנייתך התקבלה בהצלחה"... לא היה נחמד לקבל מינימום SMS מאלוהים – פנייתך התקבלה בהצלחה? הרי הוא יודע את המספר שלי...

כשהייתי קטן תמיד שמעתי סביבי שיש לאלוהים את "הספר של הטובים" ו"הספר של הרעים", ושהוא כותב כל שטות שאני עושה. זה מחזיר אותי לנקודה הקודמת שלי על הSMS, הרי אנחנו בעידן האלקטרוני, ובטוח שגם אלוהים מעודכן שמזמן עברנו כבר למסדי נתונים. והרי אם הוא משתמש במסד נתונים, אז בטוח הוא יכול לשלוח מייל בכל פעם שפעולה נוספת שעשיתי נרשמה במאגר. פייסבוק על כל שטות שולחים לי מייל.

נתקלתי בסרטון גאוני שמציג מציאות חלופית שכזו. מציאות בלי תהיות ושאלות בה אלוהים אומנם לא תמיד עונה, אבל בהחלט מודע לחשיבות שבמתן שירות לקוחות.

סרטון נדיר של החמאס

פעילי זכויות אדם במערב מגנים את ישראל ותומכים בחמאס מתוך חשיבה שמדובר באבק צודק של עם עשוק. הדבר המצחיק הוא שאם לרגע הם היו טורחים ללמוד קצת על החמאס ועל השלטון שלו בעזה, הם היו מגייסים את אמנסטי שתשים אותו במקום הראשון ברשימת מפרי זכויות האדם בעולם. החמאס הקים בעזה שלטון אסלאמי קיצוני כמו באיראן ובטאליבאן. הוא מבצע פשעים מזעזעים נגד העם שלו, שאם התקשורת הייתה מקדישה להם אפילו מעט סיקור, העולם כולו היה דוחק בישראל למוטט את משטר החמאס.

הסרטון הבא הוכן ע"י אדם ערבי, בתמיכה של פלסטינים מהשטחים:

הפרד ומשול

יש לי בעיה אחת גדולה עם הדת, היא נותנת הצדקה כביכול מוסרית לאנשים לעשות דברים לא מוסריים בעליל.

הדת - כל דת, טוענת שיש אל או כמה אלים בשמיים שדורשים מהאנושות לחיות לפי דרישותיהם. מי שחי לפי דרישות האל הוא-"צדיק", ומי שלא-"רשע". לא מדובר על מושגי טוב ורע כפי שאנו מגדירים אותם, כלומר - אל תעשה לאחרים מה ששנוא עליך, אלא, "מי שעושה מה שהאל דורש הוא טוב, ומי שלא- רע."

האל יכול לדרוש למעשה כל דבר, וגם אם הוא הכי מחריד- המאמין יאמר שמדובר ב"דבר טוב", כי האל דרש זאת.

ישבתי וחשבתי על מצוות שונות בתורה שלא הייתי מגדיר "כטובות", אך אדם דתי יתעקש שכן. לצורך העניין הבאתי דוגמאות מהיהדות, אבל לא חסרות דוגמאות מדתות אחרות:

- מצוות מילה, כלומר לקחת תינוק בן שמונה ימים ולחתוך איבר חי ונחוץ מגופו ללא הרדמה, כי כך דורש האל.
- מצוות השמדת עם העמלק - מדובר ברצח עם כולל לא רק של הגברים, הנשים והתינוקות, אלא אף את חיות המשק. "להשמיד כל זכר." מדובר במצווה, ומי שלא מבצע אותה הוא רשע.
- מצות הגירוש בכפייה של תושבי ארץ ישראל שאינם יהודים מתחומה. נאסרת התחשבות בזכויותיהם של מי שאינם יהודים, כי כך דורש האל.
- לגבר מותר להתחתן עם כמה נשים שירצה, ואף לבקר אצל זונות. אך אישה היא רכוש, ובמידה והיא שוכבת עם גבר שאינו בעלה, דינה מיתה. המוסר הכפול נראה לאנשים דתיים מובן מאיליו, כי כך מצווה האל.
- אדם שמחלל שבת ביודעין דינו מיתה. הקריאה להרג אדם רק מכיוון שלא הסכים לכבות את הטלוויזיה ליום אחד נתפסת כמוצדקת בעיני דתיים, כי זהו רצון האל.
- ביהדות אין עונש מאסר. פושעים מוענשים או בגירוש, או בהלקאה גופנית, או בהוצאה להורג. זהו רצון האל.
- אסור ליהודים בתכלית האיסור להתחתן עם מי שאינו יהודי. יהודי שעשה זאת דינו מיתה, ואף נאמר כי ברכה תבוא על מבצע גזר הדין. כאמור, הרג בגין נישואין הופך למעשה "טוב וצדיק" כי זהו רצון האל.
- הומוסקסואלים חייבים במוות. מי שהורג הומו נחשב על פי התורה אדם טוב.

אני רוצה להסתייג ולומר כי הדתיים של היום יאמרו כי אף אחד לא יישם את החוקים הנאמרים כיום, "כי אין סנהדרין". זה לא תירוץ. צריך להתנער מהדברים ללא כל קשר - אך מדובר במצוות מפורשות.

בתורה קיימות 613 מצוות שמצווה אלוהים על עמו. מצוות אלה מגדירות בדיוק מה הוא טוב, ומה הוא רע.

יהודים רבים שמודעים לעובדות אלה, מתנכרים להן מאוד. אבל בצביעותם הרבה אין להם את האומץ לקום ולומר שהם לא מוכנים לקחת חלק בדת הברברית הזאת, גם אם יש אלוהים. על כן הם ממציאים להם "בופה", כמו הרפורמים והקונסרבטיבים. הם מכריזים שהתורה לא מעודכנת (כאילו שייצור אינסופי כמו אלוהים מוטרד ממושג חסר רלוונטיות כמו זמן), ובוחרים את הפסוקים שלהם.

אבל כל עוד הם ממשיכים לזהות עצמם "כיהודים", או "נוצרים" או מוסלמים", הם מתעקשים לדבוק בזהות מלאכותית נבדלת שמפלגת בינם לבין שאר בני האדם.

אני מאמין שהדת, כל דת, היא דבר מזעזע, ושחובה להתנער ממנה. הדת מציבה מחסומים מלאכותיים בין בני אדם שמובילים לחשדנות ושנאה. זה באמת נראה למישהו הגיוני שאלוהים יצר את כולנו רק כדי לפלג בינינו? מה האינטרס לעשות זאת? מה האינטרס לשטוף את מוחם של אנשים להאמין שמעשים מזעזעים חסרי כל הצדקה הם למעשה "טובים" כי מישהו כתב את זה בספר?

בתחילת התורה, אלוהים מעניש את אדם וחווה על כך שהם רכשו מודעות לאחר שאכלו מעץ הדעת האסור. נכתב שהוא פחד שהם יאכלו גם מעץ החיים ובכך יהפכו לשווים אליו – ולכן גרש אותם מגן עדן.

בסיפור מגדל בבל, אלוהים מעניש שוב את האנושות. מה החטא הפעם? שיתוף פעולה. במקום להילחם אחד בשני, בני האדם כולם משתפים פעולה ובונים מגדל גבוה – פשוט אוטופיה. אלוהים מרגיש מאוים בשנית, ומכה בלבול ושפות נבדלות בכל אדם ואדם, מה שיוצר פילוג, חשדנות, עוינות, וסוף לשיתוף הפעולה.

מאוחר יותר, בוחר אלוהים באברהם, אומר לו כי הוא מעתה נבדל משאר האנושות, וכי צאצאיו יהיו יהודים, ונעלים רוחנית משאר בני האדם. ממש כמו מחסום השפה, הדת גם היא באה להעמיק את הפילוג.

לא יפתיע אותי אם באמת יש אלוהים, והוא זה שנתן ספרים והוראות סותרות למקומות שונים בעולם – כדי לזרוע פילוג שמטרתו להגן על אל חלש מפני ברואים חזקים.

הגיע הזמן שנתנער מאלוהים, מהדת ומחסומים המלאכותיים. אם ינחת פה מחר חייזר, כולנו נראה לו בדיוק אותו הדבר.

בופה

אני נדהם כל פעם מחדש כאשר שאני נתקל בהוכחה חיה לכך שהאדם המציא את אלוהים - איך כל יום מחדש בני אדם ממציאים אותו שוב ושוב על מנת שיתאים לתפיסת עולמם.

"הקבוצה השנואה ביותר באמריקה", זו הכינוי שהתקשורת האמריקאית הדביקה למאמיני כנסיית ווסטברו הבפטיסטית מקנזס. הכנסייה המונה כשמונים מאמינים עוררה סערה בזמן האחרון כאשר התחילו מאמיניה להופיע בהלוויות של חיילים אמריקנים שארונותיהם הגיעו זה עתה מעיראק, מצוידים בכרזות נאצה.

בניסיון לעורר פרובוקציה, מפגינים חברי הכנסייה בקרבת הלוויות בעודם מחזיקים שלטים עליהם כתוב – "אלוהים שונא את ארצות הברית", "אלוהים שונא הומואים", ו-"כמה טוב שאלוהים מעניש את חיילינו החוטאים."

כנראה שהפרובוקציה הצליחה כי חברי הכת הוזמנו לבערך כל תוכנית ראיונות בארה"ב כדי שכל מנחה יקבל את ההזדמנות לצעוק עליהם בעצמו. מזמן לא הייתה אמריקה כולה מאוחדת – ימנים ושמאלנים, חילונים ודתיים, כולם התגייסו להביע את זעמם ושנאתם כלפי כנסיית השוליים ההזויה מעיירה קטנה בקנזס.

בכל הופעה טלביזיונית, חוזרת דוברת הקבוצה על האמת השנויה במחלוקת שלה: שכתוב בתנ"ך במפורשות שאלוהים מתנגד להומוסקסואלים, ועצם היותה של ארה"ב חברה סובלנית לתופעה, מציב אותה כאויבת של אלוהים. חיילים אמריקאים מתים בעיראק כי אלוהים מעניש את ארה"ב על סטייתה מדרך הישר, ושורה שלמה של אסונות עוד מחכים למעצמה במידה ולא תסור מדרכיה החוטאות.

מה שמתחיל בכל פעם בתור ניסיון עיתונאי להבין את מקור השנאה, מתדרדר בכל ראיון מהר מאוד למאבק תיאולוגי ילדותי בין המנחה לבין דוברת הקבוצה. כשצפיתי ביו טיוב במגוון הראיונות, נדהמתי מהמהירות בה מראיינים מקצועיים התדרדרו להחלפת האשמות צעקנית בסגנון - "האלוהים שלך הוא לא האלוהים שלי! האל שלך הוא אל שקר!" "לא – שלך הוא אל שקר!". זה הזכיר לי קצת שיחות בין ילדים בנושא של "למי יש את האבא הכי חזק."

תגובתי הראשונה להכרזות הכנסייה הייתה דומה לשאר אוכלוסיית ארה"ב - זעזוע. אם מישהו היה מפגין בהלוויה של הבן שלי ש"טוב שהוא מת כי אני כופר", הייתי נזעם, כמו כל אחד. אך בעודי צופה בעיתונאים מקצועיים, דובריה הגדולים ביותר של הדמוקרטיה - אנשים אשר מחשיבים את עצמם בתור מעצבי הדעה בחברה שחורטת על דגלה את קבלת האחר וכיבוד תרבותו, הבחנתי פתאום בשתי תופעות מעניינות:

1. צביעותם של אלה התומכים בסובלנות בין תרבותית
2. מידת עיוותה של הדת בידי מאמיניה על מנת שתתאים לתפיסת עולמם

אנשים אוהבים לחשוב שהבדלים בין תרבויות מתבטאים בלבוש, שפה, מאכלים לאומיים וכו... סנגורי הפלורליזם התרבותי אוהבים לתקוף אנשים אשר לטענתם "מפריע להם בעין" לראות אנשים עם לבוש שונה, שפה אחרת וכו, ולקטלגם בתור "שונאי זרים" וגזענים. העניין הוא שסממנים שטחיים כמו אוכל ולבוש אינם מה שבאמת מבדיל בין תרבויות. מה שמבדיל באמת בין תרבויות הינו למרבה הפלא בדיוק מה שליברלים הכי מתנגדים אליו - ההבדל בתפיסת המציאות שבין תרבות לתרבות. אני תמיד מוצא את עצמי מתקשה להבהיר לאנשים מה זה "הבדלים בתפיסת המציאות" בעיקר מול אמריקאים, ואנשים שנטמעו בחברה האמריקאית, בעיקר מכיוון שהם אינם מסוגלים לתפוס מציאות בה אנשים מאמינים בערכים שונים משלהם. אני מתכוון לסוגיות מהותיות כמו קדושת החיים, או עצם הגדרת המוסר.

תאמינו או לא, אבל לא בכל התרבויות החיים הם דבר קדוש. היו תרבויות שהקריבו קורבנות אדם, יש עדיין תרבויות שלא מתאבלות על ילדים שמתים, יש תרבויות בהן המוות יכול להיות שאיפה נעלה כמו באסלאם הקיצוני. אותו דבר תקף גם לגבי "מוסר". אנשים נוטים לבלבל בין מוסר ל"אתיקה". כללי האתיקה הם קבועים, הם קוראים להומניזם, פלורליזם, קבלת האחר, קדושת החיים וכל שאר אמונות העולם המערבי. אבל מוסר משתנה מחברה לחברה. המוסר התנ"כי למשל, קובע שעצם היותו של אדם "רודף שלום", לא בהכרח הופך אותו למוסרי. בעיני התורה, אדם חילוני שלא ביצע פשע מעולם אך גם לא שומר שבת או כשרות, נחשב כופר. כאמור, "המוסריות" הנדרשת מהאדם משתנה מדת לדת ומתרבות לתרבות. הטענה שמטרת הדת היא להפוך את האדם ל"אתי" היא שטותית. ביהדות למשל, מטרת היהודי היא לעבוד את אלוהים. כדי לעשות זאת, עליו אומנם להיות "אתי", אך זה רק אחד התנאים הדרושים על מנת להיות נתין מוצלח של האל. בערך כמו שחובה לדעת אנגלית כדי ללמוד באוניברסיטה. עצם ידיעת האנגלית אינה מספיקה בשביל להתקבל, אבל היא כן תנאי הכרחי. יש דתות שדורשות מהאדם "המוסרי כדברן", למלא אחר עקרונות כל כך הזויים, או סותרים את חוקי האתיקה, שאפילו הליברל הגדול ביותר יתגלה במלוא צביעותו מרוב התנגדות לקבלת האחר.

הנקודה השנייה, היא המידה בה אנשים מעוותים את דתם על מנת שתתאים לתפיסת עולמם. בעצם העיוות יש אבסורד. הרי אלוהים, בורא היקום, יישות שתמיד הייתה ותמיד תהיה, בעל החוכמה והידע האינסופי - הוא זה שמכתיב לנו אחר אילו כללים לציית, לא ההיפך. אדם שמתיימר להאמין באלוהים חייב לקבל את העובדה שהוא איננו אלא גרגיר אבק ושאינו מבין חצי דבר על רזי העולם - ושמישהו שכן מבין קבע לו איך חובה עליו לחיות על מנת לזכות בתגמול בעולם הזה והבא.

כעת, יש המון דתות בעולם. ביקור קצר בעמוד העוסק בערך "דתות" בוויקיפדיה יבהיר בערך בכמה מדובר:

http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%93%D7%AA%D7%95%D7%AA

כל דת מאמינה שהיא ורק היא, מחזיקה באמת היחידה עלי אדמות ושרק בזכות ציות עיוור לתורתה, יזכה האדם לגאולה. עצם פירוש המילה "איסלאם" היא כניעה, ביהדות אחת המצוות המקודשות ביותר הינה "עול מלכות שמיים" הגורסת כי היהודי חייב לציית ללא עוררין לחוקי האל- כי הם חוקי האל.
אין לי בעיה אם זה. יכול מאוד להיות שאחת מהדרכים באמת צודקת. הרי אף אחד לא באמת יודע - זה עניין של אמונה. אבל כן יש לי בעיה עם חוסר כנותם של אנשים לגבי עצמם. לדוגמא, אם אדם המגדיר עצמו בתור יהודי מאמין יטיף כביכול בשם הדת לחלל שבת, הרבה אנשים ייעלבו – לא בגלל שהוא מטיף לחילול שבת, אלא בגלל שהוא מעוות את היהדות. שימציא דת חדשה, שיקרא לה באיזה שם שהוא רוצה, אבל שלא יטעון שהוא יהודי בעודו מטיף להיפך הגמור. למילים יש כוח, והרבה חשיבות. כאשר אנו מעוותים משמעויות של מילים ואז מחנכים דור שאינו יודע את ההיסטוריה שא' זה בעצם ב', אנחנו מבצעים פשע נוראי. אנחנו שוללים את זכות הבחירה מאנשים לבחור את דרכם בעצמם, ושוללים מאנשים את הזכות להכיר את המורשת שלהם.

רבים ממאמיניה של הדת היהודית, והנוצרית, ששתיהן מבוססות על התורה, אינם מתנהגים כלל בהתאם לכתוב בטקסט העתיק על אף שהם מגדירים עצמם "דתיים". ערכים רבים בתורה עוותו, נמחקו או נוסחו מחדש ללא כל קשר למילותיו המקוריות של אלוהים. עצם מהותה של הדת עוותה בידי מאמינים מודרניים, על מנת שתתאים להלכי הרוח של המאה ה-21. לדוגמא – באמת כתוב בתורה שאלוהים אוסר על משכב זכר. זה אולי לא פופולארי, או לא אתי, אבל זה באמת כתוב. אדם הניחן בכנות עצמית אשר אינו מסכים עם הכתוב, יודה במפורשות – הדת הזאת לא בשבילי. הדת איננה בופה. במידה ואנו מאמינים שבאמת כל הכתוב הינו אמת, אין לנו זכות לבחור אילו תכתיבים מקובלים עלינו ואיזה לא. הרי אם אלוהים הוא ייצור נצחי, משמע גם שתורתו נצחית. אדם שבוחר את מצוותיו למעשה אומר כי השיפוט העצמי שלו עולה על זה של אלוהים.

הדהים אותי לראות מנחים נוצריים, גם כאלה המחשיבים את עצמם אדוקים, צורחים על הדוברת של אותה הכנסייה על כך שהיא אינה מאמינה באלוהי אברהם – והם כן. נוצרים בארצות הברית, כמו מאמינים אחרים של הרבה דתות בכל העולם, עיוותו את מילותיה המקוריות של הדת על מנת שתתאים לתפיסת עולמם, ואז התפרצו כנגד מי שבא להזכיר להם שהדת איננה בופה. אמונה אמיתית דורשת הקרבה, ואני אומר זאת בתור אדם חילוני לחלוטין. החילוניות שלי נעשית מבחירה, מתוך הכרה שאם אני לא מקבל את תכתיביה של הדת, או מספיק שאני יודע באופן מוחלט שאני לא מתכוון לבצע כל אחד מחוקיה – אני לא אתיימר להשתייך לאותה הדת.

מחווה קטנה לאיש גדול

לפני קצת יותר מחודש מת הקומיקאי ג'ורג' קרלין - אחד האנשים המבריקים והמצחיקים ביותר ששמעתי בחיי.
קרלין תואר בחייו כ"מיזנטרופ הניחן בכנות אכזרית", וכ"קול בודד של שפיות בעולם של שקרים וזיוני שכל".
מערכוניו של קרלין מזכירים דרשה דתית יותר מאשר "מערכונים קומיים". בכל מערכון פורס קרלין את משנתו הגאונית באופן הומוריסטי, שנון, ישיר ובלתי מתפשר שלא משאירה לצופה ברירה אלא להסכים בהכנעה מתמוגגת. קרלין ניחן ביכולת יוצאת דופן לפשט רעיונות פילוסופים "עמוקים", לקלף מהם את כל שכבות הדמגוגיה, חצאי האמיתות והחורים בעלילה ולהציג באופן בלתי מתפשר את האמת העירומה ומעוררת הגיחוך - כל זאת תוך שימוש כשרוני בהומור יוצא דופן שמשאיר את הצופה מהופנט.
מערכוניו של קרלין עוסקים בין השאר בצביעות, אשליית הממשל, אמונה, סקס, סמים, ובעיקר בשקיעתו של המין האנושי.

כאות הערכה, ליקטתי מגוון מערכונים של קרלין אליהם ניתן לגשת דרך הלינקים המצורפים.
חשוב שמילותיו של האדם הנדיר הזה, שידע לספר על העולם כפי שהוא באמת ללא כל צביעות, רגשות אשם או העמדת פנים, לא יתנדפו אל אוקיאנוס המדיה העצום של תהום הנשייה האנושית.

http://youtube.com/watch?v=MvgN5gCuLac&feature=related

http://youtube.com/watch?v=h67k9eEw9AY&feature=related

http://youtube.com/watch?v=2Rlqjxst6xU&feature=related

http://youtube.com/watch?v=3Djohakx_FE

http://youtube.com/watch?v=MeSSwKffj9o&feature=related

http://youtube.com/watch?v=pxzEwHX6acU&feature=related

http://youtube.com/watch?v=j6rZ3WmfAtE&feature=related

http://youtube.com/watch?v=1cSpJ0ZPVrk&feature=related

http://youtube.com/watch?v=A1nQnvYwbH8&feature=related

http://youtube.com/watch?v=-Kc0Dq_DZS4

http://youtube.com/watch?v=4kH943cyENA&feature=related

http://youtube.com/watch?v=pPI7RjmuDQ0

http://youtube.com/watch?v=DQL_t_sjL4c