האמת הכואבת של הדמוגרפיה

במבחן הזמן לא החכם שורד, אלא זה שמעמיד הכי הרבה צאצאים.

במסע בין כוכבים יש כלל עליון שבני האדם נשמעים לו באדיקות- והוא שלא נותנים לתרבות מפגרת טכנולוגיה מתקדמת שהיא לא מוכנה לה- כי זה יוביל לאסון.

ואסון הוא בדיוק מה שקורה כיום בעולם כשמאפשרים לאנשים עם מנטליות של ימי הביניים לקבל גישה לטכנולוגיה של המאה ה21.

אני מדבר ברמה הכי בסיסית של פרו ורבו. זה ברור לחלוטין שהמצווה ללדת כמה שיותר ילדים הייתה רלוונטית למציאות בה אנשים מתו בגיל 30 מזיהום פשוט או הצטננות, ואנשים הביאו לעולם עשרה ילדים בידיעה מלאה ששבעה מהם כנראה שלא ישרדו.

אבל בעולם של היום יש בדיוק שתי תרבויות שמתקיימות אחת לצד השנייה. הראשונה היא התרבות המודרנית, הנאורה, המשוחררת מאמונות תפלות, כשפים וחשיבה המבוססת על פחד מהלא נודע. תרבות בה אנשים מראש מולידים שלושה ילדים כדי לתת להם את החינוך ורמת החיים הטובות ביותר.

ומצד שני יש את התרבות שעדיין תקועה בימיי הביניים- שמסרבת לראות שהעולם השתנה, ולהכיר בכך שהטקסטים המגוחכים שלהם נכתבו בידי בני אדם בדיוק כמוהם- שהתמודדו מול מציאות שאינה קיימת עוד. הם ממשיכים בטמטום שלהם להביא עדיין עשרה ילדים לזוג- ודנים אותם לעוני, בורות, תסכול וטמטום.

והדבר העצוב ביותר הוא שעד שסוף סוף האנושות מצליחה לצאת מתקופת האבן- באמת לצאת ממנה, להפסיק לחיות רדופי פחדים משדים ופיות שקיימים במוח בלבד - הדתיים הולכים לנצח.

המנטליות המדעית הביאה נאורות לעולם- אותה ינצלו הדוסים באשר הם כדי להחזיר אותנו לתקופת האבן.

כי הם מביאים יותר ילדים.

והגרף המתואר בכתבה שאיתה פתחתי את השרשור מציגה את זה יותר טוב מהכל.

הדוסים מתרבים מהר יותר מהחילונים.

בארץ החרדים.

המוסלמים באירופה.

הבריאתנים האוונג'ליסטים באמריקה.

הם מתרבים עם מנטליות של תקופת האבן- אך חופשיים מהמחלות של תקופת האבן, בזכות המדע. ובתמורה הם ישמידו את המדע.

זה ייקח 50או 100 שנה, אבל הם יעשו את זה.

ואנחנו לא יכולים לעצור את זה.

סרטון נדיר של החמאס

פעילי זכויות אדם במערב מגנים את ישראל ותומכים בחמאס מתוך חשיבה שמדובר באבק צודק של עם עשוק. הדבר המצחיק הוא שאם לרגע הם היו טורחים ללמוד קצת על החמאס ועל השלטון שלו בעזה, הם היו מגייסים את אמנסטי שתשים אותו במקום הראשון ברשימת מפרי זכויות האדם בעולם. החמאס הקים בעזה שלטון אסלאמי קיצוני כמו באיראן ובטאליבאן. הוא מבצע פשעים מזעזעים נגד העם שלו, שאם התקשורת הייתה מקדישה להם אפילו מעט סיקור, העולם כולו היה דוחק בישראל למוטט את משטר החמאס.

הסרטון הבא הוכן ע"י אדם ערבי, בתמיכה של פלסטינים מהשטחים:

אלן דרשוביץ מדבר על ישראל

אני חושב שהוא מסכם את זה היטב. אין דבר כזה פרו פלסטיני, יש רק אנטי ישראלי.

אין לי, או כמעט לאף אחד בארץ, או בין תומכי ישראל בעולם, התנגדות למדינה פלסטינית שוחרת שלום ודמוקרטית לצד ישראל.

אבל קשה מאוד למצוא בין מי שתומך במדינה פלסטינית אנשים שלא מתנגדים לישראל בכל מקרה - דמוקרטית, לא דמוקרטית, קטנה גדולה או בינונית. המצב היחידי בו מי שמכריז על עצמו "כתומך הפלסטינים"

יקבל את ישראל הוא אם היא תמוקם בים.

לאף אחד בעולם לא אכפת מפלסטינים - זה לא יותר מתירוץ לשנוא יהודים.

הביעה היא לא מדינה פלסטינית, אלא עצם קיומה של ישראל.

אני בלוג פוליטי

לא כל כך רציתי שזה יהיה בלוג פוליטי, אבל יאללה, מותר לי.

מה זאת מדינה בכלל? אני מתכוון מעבר לזכותו של עם לקבוע את גורלו – זאת דמגוגיה זולה. לאנשים לא באמת אכפת אם שלטון זר שולט עליהם כל עוד טוב להם. יהודים עלו לארץ ממזרח אירופה וארצות ערב כי היה להם רע, אבל אף אחד לא בא מארה"ב או צרפת.

מדינה היא כאב ראש. איסוף זבל, חלוקת תקציבים, אספקת מים וחשמל, שמירה על הסדר, טיפול בעוני, התמודדות עם קבוצות אינטרסים, קואליציות, איסוף מיסים, קצבאות רווחה, הפגנות בכל רגע נתון ממישהו שנפל בין הכיסאות, משטרת תנועה, מורים ממורמרים ועוד ים של כיף. האידיאולוגיה מהר מאוד תופסת מקום משני אחרי זוטות היום יום השוחקות שבלעדיהן הכל מתפרק. זאת מדינה. לוגיסטיקה ואדמיניסטרציה, זה הכל. אם מחר היה ניתן לתת לרובוטים לעשות הכל ולוותר על רעיון הממשלה, לא בטוח שהייתי מתנגד.

היהודים רצו מדינה כי רדפו אותם. כל השאר שטויות. הציונות הייתה תנועה חילונית שהתנערה כליל מהדת, וכמוה, גם ישראל של היום היא מדינה חילונית לחלוטין. אין שום חשיבות ליהדות במדינת ישראל. החשיבות היחידה שלה היא שמדובר בקבוצת אנשים עם מכנה היסטורי דתי משותף, שגם אם הוא לא אומר בעיניהם דבר היום, "הגויים" מתעקשים עדיין לראות בהם יהודים. היהודים הבינו שהם זקוקים לאדמיניסטרציה משלהם כי רדפו אותם בכל מקום אחר.

הם הגיעו למזרח התיכון בגלי עליה, ובאמת בנו מדינה. בלי שום עזרה מאף אחד הם הקימו מוסדות ממשלתיים, תשתית מים, חשמל, משטרה, בורסה, איסוף זבל, תחבורה ציבורית – הקימו מדינה. לציונים לא היו חלומות על הקמת מעצמה צבאית, פצצות אטום והררי נשק. הם רצו מדינה – גוף משלהם שידאג להם. הפאן הצבאי נכפה מכורח המציאות.

יצא הגורל וניצחנו בכל המלחמות עד היום. זאת באמת פונקציה של מזל וצריך לזכור שזה תמיד יכול להתהפך. אני מאמין שללא הוצאות ביטחוניות ישראל הייתה פורחת היום בצורה שלא נופלת מיפן. אבל היהודים המטומטמים, החילונים, "הציונים" שונאי הדת החליטו להתיישב דווקא במזרח התיכון "על ארץ אבותינו". למה?! אם כבר התנערתם, לכו עד הסוף.

בישראל כבר היה חי עם. טוב לא ממש עם, אלא אוסף כפרים שמעולם לא חלקו תודעה לאומית משותפת, ומעולם לא התקיימו בעבר כלאום עצמאי. לאומיותם של הפלסטינים למעשה נוצרה ברגע שבאו היהודים. הדרך הכי קלה לאחד מספר אנשים לקבוצה היא לתת להם אויב משותף. הנה מגיעים להם אירופאים לבנים ממעבר לים ומתחילים להתיישב על אדמה ערבית. היהודים ציפו לסימפטיה וקיבלו שנאת זרים. הם חשבו שהם יתקבלו בברכה, אך נתפסו כמתנשאים. יש בזה משהו. היהודים רדפו לקבל אישור להקמת המדינה מאנגליה, גרמניה, ארה"ב, רוסיה, צרפת, אפילו האו"ם. אבל לרגע הם לא שאלו את יושבי הארץ לדעתם.

הפלסטינים אומרים שהם רוצים מדינה. כמו היהודים, הם מתעקשים ללא הגיון על השטחים עליהם חיו אבותיהם –כלומר המדינה כולה. למרבה האירוניה, אבותיהם עדיין היו חיים כאן אילולא הם היו פותחים במלחמה יזומה נגד היהודים, בה הם הפסידו. ללא מלחמת השחרור, ישראל עדיין הייתה ממוקמת על שטחי מפת החלוקה מ1947. כשפלסטינים מדברים על כיבוש והתנחלויות, ישראלים אוהבים לחשוב שהם מדברים על הגדה. זאת טעות. ישראל כולה היא התנחלות בעיני פלסטינים. חשבו על זה שהחמאס –אותם פלסטינאים עזתיים קיצונים ומטורפים שיורים עלינו מדי יום – הם כולם למעשה ערבים ישראלים שאבותיהם פתחו במלחמה יזומה, הפסידו, וברחו לעזה. העזתיים לוחמים כדי לשוב לבתיהם, ביפו, אזור, רמת אביב, אשקלון, רמלה ולוד. למעשה, הפלסטינים איבדו 418 כפרים ב48' - לאחר הפסד במלחמה יזומה.

http://www.palestine-net.com/geography/gifs/cleansed.gif

הפלסטינים אומרים שהם רוצים מדינה. שנים סירבה ישראל לדון בכך, עד שלבסוף השתנתה הגישה. ישראל סוף סוף הבינה שמתן שירותי אדמיניסטרציה ולוגיסטיקה לעוד כמה מיליוני בני אדם זו מטלה מיותרת שבאה על חשבון היהודים, ושאם אפשר לתת להם לדאוג לעצמם –אז ברור שעדיף. ערפאת, מנהיג הפלסטינים, הוטס לשטחים וקיבל מעמד של שליט. העולם כולו הריע לו על בימת האו"ם. נתנו לו כסף, ועוד כסף, ועוד כסף – רק שיבנה מדינה. הציעו לו סיוע לוגיסטי וטכנולוגי, שלחו לו יועצים, כלכלנים, דלק, מתנות –רק שיבנה מדינה.

נערכו בחירות, וערפאת זכה במנהיגות באופן דמוקרטי. היה לו ולממשלתו הכל – כל הסיוע שבעולם. כל מה שהיהודים לא קיבלו, ובכל זאת בנו מדינה.

ומה הוא עשה? האם הוא בנה מדינה? לא. הוא בנה צבא. הוא דרש נשק ועוד נשק. הוא ביקש שריוניות ותחמושת. הוא פיקח על הברחות נשק אדירות לרשות מעבר לנשק החוקי שהוא קיבל. מסמכים שנחשפו לאחר הפשיטה על המוקטעה בחומת מגן הראו בבירור שממשלו של ערפאת שילם לפלסטינאים שיצאו לרחובות ויתחילו מהומות. הממשל סיפק סיוע משפטי לפלסטינים שהואשמו בידי ישראל בפעילות טרור. בכירי הממשל של ערפאת, כדוגמת מרוואן ברגותי אפילו הקימו חוליות טרור משלהם, וביצעו פיגועים בישראל. שוטרי הפת"ח כולם השתמשו בנשקם נגד ישראל, ורבים מהם ביצעו פיגועי ירי. שוטרים פלסטיניים השתמשו בכוח שניתן להם לגייס מחבלים מתאבדים, אפילו ילדים, אותם הם שכנעו שמעשיהם יקנו להם מקום בגן עדן. ערפאת טען שהוא זקוק לנשק כדי להלחם בטרור מבית, אך בפועל הוא לא עצר אף אחד. הזיכרון של הציבור קצר, אבל נסו להיזכר בתופעת "הדלת המסתובבת". המנגנונים הפלסטינים קיבלו מישראל מדי יום מידע על מחבלים, ולא עשו דבר כדי לעצור אותם. הדבר המצחיק הוא, שמרבית פעילי המנגנונים עצמם היו המחבלים שהופיעו ברשימות המעצרים ששלחה ישראל.

נכון לשנת 2009 חלפו 16 שנה מאז שהוקמה הרשות הפלסטינית. עד היום אין לפלסטינים כלכלה, אין להם תעשיה, אין להם תשתית ממסדית, אין להם ביטוח לאומי, אין להם מדינה. מהרגע הראשון שניתן להם כוח, התעלם כליל הממשל הפלסטיני, שנבחר דמוקרטית, מחובותיו ודרש רק את ההטבות שמתלוות למדינה – ריבונות, כוח, נשק, צבא, ושטח. שלא לדבר על מאות המיליונים שגנב ערפאת ושם בחשבון הבנק הפרטי בפריז ממנו נהנית כיום סוהא, אשתו. הפלסטינים היום חיים בזבל, בדיוק כמו לפני 16 שנה, אך לא תמצאו בקרבם מי שאומר מילה רעה על ערפאת. "ערפאת גיבור הפלסטינים"!

הפלסטינים ביקשו מדינה, אך בפועל רצו צבא.

את הוואקום השלטוני שנוצר מהתעלמות ההנהגה הפלסטינית מעמה מילאו האו"ם ותנועת חמאס. כל שירותי הרווחה בשטחים, דמי האבטלה, המרפאות, בתי החולים – מנוהלים או על ידי חמאס, או על ידי האו"ם. מדובר בדור רביעי של אנשים שחיים על קצבאות ולא יודעים מה זה לעבוד.

הציבור הפלסטיני תמך בלב שלם במאבק של הנהגתו. זאת טעות גדולה לנתק אזרחים מאחריות הממשל. זה אולי נכון במשטרים דיקטטוריים שם איזה פסיכופט מוביל את העם לאבדון על דעת עצמו. אבל גם ערפאת, וגם החמאס נבחרו באופן דמוקרטי, עם מצע גלוי ופתוח. הפלסטינים מעדיפים כיום את חמאס, כי למרות שהוא דוגל באותו מצע מדיני של הפת"ח, יש לו גישה לכספי צדקה אסלאמיים, כך שלפחות, מלבד הלחימה, יש לו משהו לתת לעם בניגוד לפת"ח המושחת.

יש חמישה מיליון פלסטינים במחנות פליטים במדינות ערב. מדובר בעם היחיד בעולם שעדיין מוגדר כ"פליטים" לאחר ארבעה דורות. אלה אנשים שלא עובדים, חיים בעוני מחפיר, אינם דורשים וגם אינם מקבלים אזרחות מקומית. הם גדלים על שנאה ומעבירים אותה לילדיהם. ילד פלסטיני בן חמש אינו ידוע דבר על העולם מעבר לאיזה חזון נוצץ ומוזהב של ארץ גן העדן שנגזלה מאבותיו. זוהי שטיפת מוח חולה של עם שבוחר לא להתגבר על טראומה, ומנציח שנאה ללא כל טעם. מה כבר כל כך שונה בתרבותם של הפלסטינים הערבים המוסלמים דוברי הערבית לבין הסורים, המצרים, העיראקים, או הלבנונים? האם יש בתרבותם או בדתם מצווה דתית להתגורר בשטח ארץ ישראל? האם רק שם הם יכולים לקיים את פולחניהם? מה ההתעקשות לשלוט בישראל מלבד נקמה ואגו פגוע? הם יכלו מזמן כבר להפסיק עם שטות "הפליטים" הזאת. פליט זה מעמד ארעי וזמני, עד שמשתקעים במקום חדש. הפליטים הפלסטינים מזמן כבר אינם פלסטינים. אין שום אינטרס להנציח את הלאומיות הזאת, מלבד נקמנות ואגו.

האמת הפשוטה במזרח התיכון היא שאם הערבים יניחו את נשקם יהיה שלום, אך אם ישראל תניח את נשקה, היא תושמד בין רגע. הפלסטינים כבר בחרו פעמים בבחירות דמוקרטיות בממשלים שהבטיחו באופן גלוי להשמיד את ישראל. ברגע שהם מרגישים שהשלטון הנבחר מתמתן ומתפשר, הם עוברים לתמוך בקיצונים החדשים שמתפלגים מהשלטון.

העם הערבי שחי בארץ ישראל עד בוא היהודים, מי מהם שברחו לחו"ל, מי מהם שיושבים בעזה ובגדה, ומי מהם שנותרו בארץ וזכו לתעודת זהות כחולה – אינם רוצים מדינה. ביום שתקום פה מדינה פלסטינית, החזון מזה שנות 2000, תהיה זו מדינה ענייה, מסכנה, עלובה, מושחתת, נחשלת, ומפגרת, אשר תישכח ע"י העולם במהרה כמו בנגלדש, מוזמביק או סודאן. שאיפותיהם הלאומיות של הפלסטינאים הם פיקציה. הם לא רוצים מדינה – גוף אדמיניסטרטיבי שידאג להם. הם רוצים את להחזיר את הכבוד הערבי שלהם. הם רוצים צבא, הם רוצים ריבונות, הם רוצים כוח. הם רוצים להילחם ביהודים שניצחו אותם.

פעם הייתי שמאלני. אפילו הצבעתי מרצ. אבל אני מסרב לנהוג בעיוורון אידיאולוגי כשהעובדות בשטח מראות שאין אמת בדבר. אני רוצה להאמין בשלום. אני אפילו תומך בתיאוריה במדינה דו-לאומית. הלאומיות בעיניי היא שטות גמורה. אבל מדובר כאן במאבק מול עם שרווחה כלכלית חשובה לו פחות מנקמנות אידיאולוגית. עד שזה ישתנה, לא יהיה פה שלום לעולם. תפתחו כבר את העיניים, כמה עוד פעמים צריך לתת לפלסטינים להוכיח זאת? פעמיים ו16 שנים זה לא מספיק? אולי צריך ארבע פעמים ו30 שנה? אולי צריכים למות עוד כמה אלפי אנשים עד שישראל תבין שמדינה שוחרת שלום לא תשכון לצידה?

הגיע הזמן לשקול בכובד ראש פתרונות הרבה יותר יצירתיים....

רצח רבין

סיימתי לקרוא עכשיו את "מי רצח את יצחק רבין" של ברי חמיש. הוא כותב שם שקשה להגדיר את רצח רבין בתור קונספירציה, מאחר ומדובר בפעולת טיוח כל כך מרושלת, שכל בית דין נורמאלי היה חושף אותה מיד. אחרי שקראתי את הספר, ראיתי סרט ארוך ביו טיוב, וראיתי את המצגת הזאת: http://site.2all.co.il/hadar/, אני יכול לומר שאני מסכים.

כמות ההוכחות, המסמכים, התיעוד, כל כך גדולים -אפילו יותר מהחומר שתומך בגרסא הרשמית.

למי שלא יטרח לקרוא או לראות, הנה תמצית העניין:

הגרסה הרשמית: רבין נורה פעמיים בגבו בידי יגאל עמיר, ועוד כדור פגע במאבטח שלו. רבין נפל מיד, ונהגו הפרטי הביא אותו יחד עם המאבטח לבית החולים, שם ייצבו אותו, אך מאוחר יותר מצבו קרס.

יש כל כך הרבה בעיות עם הגרסה הזאת.

בסרט רואים את עמיר יורה ברבין ביד שמאל, כשהוא לבוש חולצה ארוכה, ממרחק של מטר בערך.

בצילום מהאירוע, עמיר לובש חולצה קצרה, ובשחזור הוא יורה ביד ימין.

מיד אחרי הירי, לפחות חמישה אנשים שונים מתחילים מיד לצעוק שמדובר בכדורי סרק, בתרגיל, וכו... מאבטחיה של לאה רבין דוחפים אותה לרכב אחר, בו מחכים אנשי שב"כ, (ע"פ ספר שהיא כתבה על האירוע) ואומרים לה לא לדאוג כי אלה היו כדורי סרק. הם מסיעים אותה למשרד של השב"כ (לא לבית החולים) ומסרבים לומר לה מה קורה. אחרי המתנה ממושכת במשרד, היא מבינה מה קורה, ודורשת להגיע לבית החולים.

איך ידעו מייד שמדובר בכדורי סרק? האם היה זה תרגיל מאורגן?

בסרט הרצח, נראה יגאל עמיר יורה, ורבין מיד מסתובב, אך ממשיך לעמוד. המצלמה מטשטשת בדיוק ברגע האמת, אך אפשר לראות שרבין לא נופל. רופאים שבדקו את הסרט אומרים שאין שום סיכוי שרבין יכול היה להמשיך לעמוד, ובטח שלא להסתובב כל כך מהר. רבין מסתובב תוך 0.2 שניות. בסרט פילם יש 24 פריימים לשנייה ככה שממספר הפריימים ניתן לראות שרבין מסתובב אף מהר מדי בשביל בנאדם רגיל. המשמעות היא שהסרט נערך והוצאו פריימים.

עדי ראייה שרואיינו בתקשורת נשבעים שהם ראו את רבין ממשיך לעמוד זמן רב, וכי לטענתם הוא לא נפגע.

המאבטח של רבין סיפר שתי גרסאות שונות – אחת למשטרה, והשנייה בוועדת החקירה. בראשונה הוא אמר שרבין נפל ארצה מיד, ובשנייה שרבין תפס אותו, וזינק עימו לתוך הרכב.

הנהג של רבין נשבע שרק הוא, המאבטח, ורבין היו ברכב. אבל בסרט הצילום רואים בבירור שמישהו בתוך הרכב סוגר מבפנים את הדלת הפתוחה לפני שהשלושה נכנסים לתוכו. היה עוד מישהו ברכב.

הגרסא הרשמית של הרצח קובעת שרבין נורה ב9:50, אבל בתמונת מעצרו של יגאל עמיר שצולמה באירוע, נראה שעונו של שוטר עם השעה 9:30, בנוסף לשני דוחות מעצר רשמיים בהם כתובה השעה 9:30.

הנהג של רבין אומר שהוא הסיע את רבין לבית החולים, והגיע תוך 2 דקות. אך גיליון הטיפול מראה שהטיפול ברבין החל רק בשעה 10 בלילה. יש 22 דקות חסרות בין רגע הכניסה לרכב, ועד ההגעה לבית החולים. מרחק בית החולים מהכיכר הוא 800 מטר.

מכאן הכל מתפצל לשניים – שני סיפורים שונים שלכל אחד יש מסמכים מגבים:

דו"ח רפואי אחד מספר שרבין הגיע לבית החולים באמבולנס, בעודו מונשם ומסיכה על פניו, עם פצע ירייה אחד מלפנים בחזה, שפגע בעמוד השדרה ושיתק אותו. הוא הונשם ללא הצלחה, והוכרז מותו.

דו"ח רפואי אחר, שנכתב מאוחר יותר בידי אותו הרופא, מציין שרבין הגיע ברכבו, עם שני פצעי ירייה מאחור, בלי פגיעה בעמוד השדרה. הוא הונשם בהצלחה, ולאחר מכן קרס מצבו בשנית.

שני סיפורים?? אותו הרופא?? ואיפה ירו בו - מלפנים או מאחור?

בשתי הגרסאות, מודים הרופאים שלמשך 12 הדקות הראשונות, כלל לא היה להם מושג שהם מטפלים ברבין... איך זה יכול להיות?!

הכפילות חוגגת:

הבגדים של רבין, אלה שהיו מוכתמים בדם עם חורי כניסת הכדורים נעלמו. מנהל בית החולים נשבע שהשב"כ לקח אותם. אבל ראש הלשכה של רבין נשבע שהוא לקח אותם. בכל מקרה מדובר בראיות חשובות שאסור היה להעלים אותן.

במשפט של יגאל עמיר הציגה המשטרה דו"ח ניתוח של בגדיו של רבין, לפיו קיימים בבגד שני חורי קליע מאחור, אחד ממרחק 20 סנטימטר, והשני מטווח אפס. יגאל עמיר לא ירה ברבין מטווח אפס בכל מקרה.

חוץ מזה, שאם ירו ברבין מלפנים, למה אין חור בבגדים? איזה דו"ח צודק? האם בכלל אפשר לסמוך על הבגדים אחרי שהם נעלמו משרשרת הראיות? אולי טיפלו בהם?

הנשק והכדורים במחסנית של יגאל עמיר, גם הם נעלמו משרשרת הראיות ל18 שעות.

הידיים של יגאל עמיר היו אמורות להיות מלאות באבק שריפה. שני דוחות משטרה שונים הוצגו – בראשון כתוב שאין לו אבק שריפה על הידיים, ובשני כתוב שיש.

דף הנייר עליו היה כתוב "השיר לשלום" היה מוכתם בדם, וכביכול היה בכיס הקדמי של רבין. אם ירו ברבין מאחור, מדוע הפתק מוכתם בדם?

מאבטחו של רבין מודה שלאחר שהוא עצמו אושפז במיון (כאמור גם הוא נורה), הוא ביקש מהנהג שייקח את נשקו ("כדי שאיזה ערבי לא ייקח אותו"). בית המשפט סרב לאפשר להגנה לבדוק את אקדחו של המאבטח, או להשוות את פצעיו לכדורים שנורו בידי יגאל עמיר.

מומחה לפתולוגיה הובהל מהר לבית החולים כדי לבצע ברבין את הנתיחה שלאחר המוות. הוא מצא חדר ניתוח מלא באחיות סביב גופתו של רבין, וארבעה אנשי שב"כ חסמו לו את הכניסה בטענה ש"אין מקום גם בשבילך". הוא הורחק מהמקום.

כעת, ברור שאחת הגרסאות לא נכונה, רוב הסיכויים שהשנייה – בה רבין נורה פעמיים מאחור, ואין פציעה בעמוד השדרה. אבל למה לפברק את הגרסא הזאת? התשובה – כי אם רבין היה נפגע בעמוד השדרה, הוא היה צונח מיד- שיתוק מיידי. אבל הוא לא צנח מייד.

הגרסה המוצעת הולכת ככה:

יגאל עמיר הופלל. הוא חשב שהוא הולך לרצוח את רבין אך באקדחו נטענו כדורי סרק. (או שעמיר כלל לא ירה, אלא מישהו שמאלי עם חולצה ארוכה). בכל מקרה, באקדח היו כדורי סרק.

לאחר שרבין נורה בכדורי סרק, הוא נותר עומד והמום, אך בריא – ומסתובב למשמע קולות הנפץ. המאבטחים מתחילים לצעוק "סרק" ומאבטחו האישי מזנק עליו ודוחף אותו לרכב, שם מחכה אדם נוסף.

לאה רבין נדחפת לרכב אחר, שם מרגיעים אותה שלא קרה דבר, ומסרבים לענות על שאלותיה.

רכבו של רבין מתחיל בנסיעה, והוא נורה מלפנים מטווח אפס בידי מישהו ברכב. הכדור פוגע גם במאבטח. הכדור פוגע לרבין בעמוד השדרה. הרכב עוצר, ורבין המת מועלה על אמבולנס, בו הוא מונשם ומועבר לבית החולים. כעבור 22 דקות מזירת הירי בכיכר, האמבולנס של רבין מגיע לבית החולים, שם הרופאים לא מזהים אותו בשל מסכת ההנשמה על פניו.

מותו נקבע, והדו"ח הראשון נכתב.

אז נכנסים (אנשי שב"כ??) לחדר, ובמטרה להתאים את הראיות למה שנראה בזירת האירוע, הם יורים בגופתו של רבין פעמים בגב, ומורים לרופאים לקחת אותו לחדר הניתוח "ולהחיות אותו". רבין "נפטר" פעם שנייה בחדר הניתוח, והגיליון הרפואי נכתב מחדש.

כל הממצאים הללו הוצגו הן בוועדת שמגר והן במשפט של יגאל עמיר – והשופטים התעקשו להתעלם.

ואם כל זה לא מספיק, אבישי רביב, סוכן השב"כ שהתחזה לפעיל ימין והקים את ארגון אי"ל, (ארגון טרור יהודי קיקיוני בהכוונת ובמימון השב"כ, שמטרתו הייתה להתסיס ואז לעצור פעילי ימין קיצוניים), התקשר בעילום שם לכתבים רבים כחצי שעה לאחר הירי ונטל אחריות. מילותיו היו – "הפעם לא הצלחנו להרוג אותו, פעם הבאה נצליח." זה היה הרבה לפני שמישהו בכלל ידע אם רבין כן או לא נרצח.

אבישי רביב, סוכן שב"כ, היה חייב לדעת שהיום יביימו התנקשות ברבין עם כדורי סרק על מנת להצדיק פעילות ממשלתית נגד הימין.

אבל הוא כנראה לא תיאר לעצמו שבאמת רבין יירצח....

גאוני

בופה

אני נדהם כל פעם מחדש כאשר שאני נתקל בהוכחה חיה לכך שהאדם המציא את אלוהים - איך כל יום מחדש בני אדם ממציאים אותו שוב ושוב על מנת שיתאים לתפיסת עולמם.

"הקבוצה השנואה ביותר באמריקה", זו הכינוי שהתקשורת האמריקאית הדביקה למאמיני כנסיית ווסטברו הבפטיסטית מקנזס. הכנסייה המונה כשמונים מאמינים עוררה סערה בזמן האחרון כאשר התחילו מאמיניה להופיע בהלוויות של חיילים אמריקנים שארונותיהם הגיעו זה עתה מעיראק, מצוידים בכרזות נאצה.

בניסיון לעורר פרובוקציה, מפגינים חברי הכנסייה בקרבת הלוויות בעודם מחזיקים שלטים עליהם כתוב – "אלוהים שונא את ארצות הברית", "אלוהים שונא הומואים", ו-"כמה טוב שאלוהים מעניש את חיילינו החוטאים."

כנראה שהפרובוקציה הצליחה כי חברי הכת הוזמנו לבערך כל תוכנית ראיונות בארה"ב כדי שכל מנחה יקבל את ההזדמנות לצעוק עליהם בעצמו. מזמן לא הייתה אמריקה כולה מאוחדת – ימנים ושמאלנים, חילונים ודתיים, כולם התגייסו להביע את זעמם ושנאתם כלפי כנסיית השוליים ההזויה מעיירה קטנה בקנזס.

בכל הופעה טלביזיונית, חוזרת דוברת הקבוצה על האמת השנויה במחלוקת שלה: שכתוב בתנ"ך במפורשות שאלוהים מתנגד להומוסקסואלים, ועצם היותה של ארה"ב חברה סובלנית לתופעה, מציב אותה כאויבת של אלוהים. חיילים אמריקאים מתים בעיראק כי אלוהים מעניש את ארה"ב על סטייתה מדרך הישר, ושורה שלמה של אסונות עוד מחכים למעצמה במידה ולא תסור מדרכיה החוטאות.

מה שמתחיל בכל פעם בתור ניסיון עיתונאי להבין את מקור השנאה, מתדרדר בכל ראיון מהר מאוד למאבק תיאולוגי ילדותי בין המנחה לבין דוברת הקבוצה. כשצפיתי ביו טיוב במגוון הראיונות, נדהמתי מהמהירות בה מראיינים מקצועיים התדרדרו להחלפת האשמות צעקנית בסגנון - "האלוהים שלך הוא לא האלוהים שלי! האל שלך הוא אל שקר!" "לא – שלך הוא אל שקר!". זה הזכיר לי קצת שיחות בין ילדים בנושא של "למי יש את האבא הכי חזק."

תגובתי הראשונה להכרזות הכנסייה הייתה דומה לשאר אוכלוסיית ארה"ב - זעזוע. אם מישהו היה מפגין בהלוויה של הבן שלי ש"טוב שהוא מת כי אני כופר", הייתי נזעם, כמו כל אחד. אך בעודי צופה בעיתונאים מקצועיים, דובריה הגדולים ביותר של הדמוקרטיה - אנשים אשר מחשיבים את עצמם בתור מעצבי הדעה בחברה שחורטת על דגלה את קבלת האחר וכיבוד תרבותו, הבחנתי פתאום בשתי תופעות מעניינות:

1. צביעותם של אלה התומכים בסובלנות בין תרבותית
2. מידת עיוותה של הדת בידי מאמיניה על מנת שתתאים לתפיסת עולמם

אנשים אוהבים לחשוב שהבדלים בין תרבויות מתבטאים בלבוש, שפה, מאכלים לאומיים וכו... סנגורי הפלורליזם התרבותי אוהבים לתקוף אנשים אשר לטענתם "מפריע להם בעין" לראות אנשים עם לבוש שונה, שפה אחרת וכו, ולקטלגם בתור "שונאי זרים" וגזענים. העניין הוא שסממנים שטחיים כמו אוכל ולבוש אינם מה שבאמת מבדיל בין תרבויות. מה שמבדיל באמת בין תרבויות הינו למרבה הפלא בדיוק מה שליברלים הכי מתנגדים אליו - ההבדל בתפיסת המציאות שבין תרבות לתרבות. אני תמיד מוצא את עצמי מתקשה להבהיר לאנשים מה זה "הבדלים בתפיסת המציאות" בעיקר מול אמריקאים, ואנשים שנטמעו בחברה האמריקאית, בעיקר מכיוון שהם אינם מסוגלים לתפוס מציאות בה אנשים מאמינים בערכים שונים משלהם. אני מתכוון לסוגיות מהותיות כמו קדושת החיים, או עצם הגדרת המוסר.

תאמינו או לא, אבל לא בכל התרבויות החיים הם דבר קדוש. היו תרבויות שהקריבו קורבנות אדם, יש עדיין תרבויות שלא מתאבלות על ילדים שמתים, יש תרבויות בהן המוות יכול להיות שאיפה נעלה כמו באסלאם הקיצוני. אותו דבר תקף גם לגבי "מוסר". אנשים נוטים לבלבל בין מוסר ל"אתיקה". כללי האתיקה הם קבועים, הם קוראים להומניזם, פלורליזם, קבלת האחר, קדושת החיים וכל שאר אמונות העולם המערבי. אבל מוסר משתנה מחברה לחברה. המוסר התנ"כי למשל, קובע שעצם היותו של אדם "רודף שלום", לא בהכרח הופך אותו למוסרי. בעיני התורה, אדם חילוני שלא ביצע פשע מעולם אך גם לא שומר שבת או כשרות, נחשב כופר. כאמור, "המוסריות" הנדרשת מהאדם משתנה מדת לדת ומתרבות לתרבות. הטענה שמטרת הדת היא להפוך את האדם ל"אתי" היא שטותית. ביהדות למשל, מטרת היהודי היא לעבוד את אלוהים. כדי לעשות זאת, עליו אומנם להיות "אתי", אך זה רק אחד התנאים הדרושים על מנת להיות נתין מוצלח של האל. בערך כמו שחובה לדעת אנגלית כדי ללמוד באוניברסיטה. עצם ידיעת האנגלית אינה מספיקה בשביל להתקבל, אבל היא כן תנאי הכרחי. יש דתות שדורשות מהאדם "המוסרי כדברן", למלא אחר עקרונות כל כך הזויים, או סותרים את חוקי האתיקה, שאפילו הליברל הגדול ביותר יתגלה במלוא צביעותו מרוב התנגדות לקבלת האחר.

הנקודה השנייה, היא המידה בה אנשים מעוותים את דתם על מנת שתתאים לתפיסת עולמם. בעצם העיוות יש אבסורד. הרי אלוהים, בורא היקום, יישות שתמיד הייתה ותמיד תהיה, בעל החוכמה והידע האינסופי - הוא זה שמכתיב לנו אחר אילו כללים לציית, לא ההיפך. אדם שמתיימר להאמין באלוהים חייב לקבל את העובדה שהוא איננו אלא גרגיר אבק ושאינו מבין חצי דבר על רזי העולם - ושמישהו שכן מבין קבע לו איך חובה עליו לחיות על מנת לזכות בתגמול בעולם הזה והבא.

כעת, יש המון דתות בעולם. ביקור קצר בעמוד העוסק בערך "דתות" בוויקיפדיה יבהיר בערך בכמה מדובר:

http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%93%D7%AA%D7%95%D7%AA

כל דת מאמינה שהיא ורק היא, מחזיקה באמת היחידה עלי אדמות ושרק בזכות ציות עיוור לתורתה, יזכה האדם לגאולה. עצם פירוש המילה "איסלאם" היא כניעה, ביהדות אחת המצוות המקודשות ביותר הינה "עול מלכות שמיים" הגורסת כי היהודי חייב לציית ללא עוררין לחוקי האל- כי הם חוקי האל.
אין לי בעיה אם זה. יכול מאוד להיות שאחת מהדרכים באמת צודקת. הרי אף אחד לא באמת יודע - זה עניין של אמונה. אבל כן יש לי בעיה עם חוסר כנותם של אנשים לגבי עצמם. לדוגמא, אם אדם המגדיר עצמו בתור יהודי מאמין יטיף כביכול בשם הדת לחלל שבת, הרבה אנשים ייעלבו – לא בגלל שהוא מטיף לחילול שבת, אלא בגלל שהוא מעוות את היהדות. שימציא דת חדשה, שיקרא לה באיזה שם שהוא רוצה, אבל שלא יטעון שהוא יהודי בעודו מטיף להיפך הגמור. למילים יש כוח, והרבה חשיבות. כאשר אנו מעוותים משמעויות של מילים ואז מחנכים דור שאינו יודע את ההיסטוריה שא' זה בעצם ב', אנחנו מבצעים פשע נוראי. אנחנו שוללים את זכות הבחירה מאנשים לבחור את דרכם בעצמם, ושוללים מאנשים את הזכות להכיר את המורשת שלהם.

רבים ממאמיניה של הדת היהודית, והנוצרית, ששתיהן מבוססות על התורה, אינם מתנהגים כלל בהתאם לכתוב בטקסט העתיק על אף שהם מגדירים עצמם "דתיים". ערכים רבים בתורה עוותו, נמחקו או נוסחו מחדש ללא כל קשר למילותיו המקוריות של אלוהים. עצם מהותה של הדת עוותה בידי מאמינים מודרניים, על מנת שתתאים להלכי הרוח של המאה ה-21. לדוגמא – באמת כתוב בתורה שאלוהים אוסר על משכב זכר. זה אולי לא פופולארי, או לא אתי, אבל זה באמת כתוב. אדם הניחן בכנות עצמית אשר אינו מסכים עם הכתוב, יודה במפורשות – הדת הזאת לא בשבילי. הדת איננה בופה. במידה ואנו מאמינים שבאמת כל הכתוב הינו אמת, אין לנו זכות לבחור אילו תכתיבים מקובלים עלינו ואיזה לא. הרי אם אלוהים הוא ייצור נצחי, משמע גם שתורתו נצחית. אדם שבוחר את מצוותיו למעשה אומר כי השיפוט העצמי שלו עולה על זה של אלוהים.

הדהים אותי לראות מנחים נוצריים, גם כאלה המחשיבים את עצמם אדוקים, צורחים על הדוברת של אותה הכנסייה על כך שהיא אינה מאמינה באלוהי אברהם – והם כן. נוצרים בארצות הברית, כמו מאמינים אחרים של הרבה דתות בכל העולם, עיוותו את מילותיה המקוריות של הדת על מנת שתתאים לתפיסת עולמם, ואז התפרצו כנגד מי שבא להזכיר להם שהדת איננה בופה. אמונה אמיתית דורשת הקרבה, ואני אומר זאת בתור אדם חילוני לחלוטין. החילוניות שלי נעשית מבחירה, מתוך הכרה שאם אני לא מקבל את תכתיביה של הדת, או מספיק שאני יודע באופן מוחלט שאני לא מתכוון לבצע כל אחד מחוקיה – אני לא אתיימר להשתייך לאותה הדת.