‏הצגת רשומות עם תוויות איראן. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות איראן. הצג את כל הרשומות

יום ראשון, 28 ביוני 2009

בין תל אביב לטהרן

הקטע הבא נקלח מפוסט שכתב אורי אבנרי

המשטר באיראן אינו דמוקרטי במובן המקובל אצלנו. יש ''מדריך עליון'', הקובע את כללי המשחק. יש מוסדות דתיים, הפוסלים מועמדים שאינם נראים להם. הפרלמנט אינו יכול לקבל חוקים הסותרים את ההלכה הדתית. וההלכה, חוק האלוהים, אינה ניתנת לשינוי, אלא לכל היותר לפירושים שונים.

כל זה אינו כל-כך זר לישראלים. מאז קום המדינה מנסה המחנה הדתי להפוך את ישראל למדינת-ההלכה, שבה תעמוד ההלכה הדתית מעל לחוק. כלומר, חוקים מלפני אלפי שנים, שאינם ניתנים לשינוי, יעמדו מעל לחוקים הנקבעים על-ידי הכנסת, שנבחרה באופן דמוקרטי.

כדי להבין את המשטר האיראני, צריך רק להסתכל באחת המפלגות החשובות בישראל: ש''ס. גם שם יש מדריך עליון, הרב עובדיה יוסף, שעל פיו יישק דבר. הוא הממנה את ראשי המפלגה, הוא המרכיב את רשימת המועמדים לכנסת, הוא המורה לסיעה בכנסת כיצד להצביע בכל דבר ועניין. בש''ס אין בחירות. ובהשוואה להתבטאויותיו התכופות של הרב עובדיה, אחמדינג'אד מדבר ממש באיפוק בריטי.

יום חמישי, 8 בינואר 2009

כניעה

פירוש המילה "אסלאם" הוא כניעה. ממש כמו "עול מלכות השמיים" היהודי.
מהות הדת באשר היא, היא ההכרה באפסיות כוח השיפוט העצמי, והכניעה המוחלטת תחת מרות אלוהית שיכולה להכתיב לך מה שהיא רוצה.
מאותו הרגע, השאלה היא פשוט - מה רוצה האל.
אם האל אומר לקפוץ מהגג- אז זו האמת האלוהית. אם הוא אומר שחובה ללבוש ורוד, אז זאת האמת האלוהית. אם הוא אומר שאסור לאכול יחד בשר וחלב, ולא לדוגמא, צ'יפס וקורנפלקס, אז זו האמת האלוהית.

אבל ללא ספק, הדת הכי אכזרית שנתקלתי בה היא האסלאם.
מגוון הדברים שרוצה האל ממאמיניו בדת האסלאם הם פשוט מזעזעים.
האסלאם מכונה"דת החרב", ולא לחינם. הדת המוסלמית הקימה תרבות בה אלימות היא דבר שגור. בה התעללות בנשים ורצח על כבוד המשפחה הוא דבר המעוגן בחוק. בה הגבר הוא אלוהים, ומי שאינו כוחני, קשוח אלים וברברי נחשב שפל ונחות. זוהי תרבות בה גברים אינם אחראים על מעשיהם כלפי נשים, ולמעשה חצי מהאוכלוסיה משעבדת את החצי השני למען סיפוק יצרי כוחניות ומין.
והכל ארוז במעטפת טוהר מתחסדת וצבועה.

הסרט "כניעה" הופק בידי הולנדי בשם תיאו ואן גוך. הסרט עוסק בהתעללות הממוסדת בדת שעוברות נשים בעולם המוסלמי מדי יום. הסרט מציג שחקנית בודדת המתארת את הגיהינום אותו עוברות נשים מוסלמיות, כאשר על גופה מקוקעים פסוקי הקוראן המתירים למעשה אונס, הלקאה והתעללות כנגד נשים "מרדניות".
לאחר הקרנת הסרט ב2004, נרצח מפיק הסרט בידי מוסלמי אדוק, אשר רגשותיו ככל הנראה "נפגעו" והוא בחר בדרך זאת להביע את מחאתו.

צפייה מהנה