יוצא לי לחשוב לא מעט על אלוהים בזמן האחרון, וככל שאני מעמיק בזה אני מבין עד כמה הדת לא בשבילי. כל האנשים הדתיים משלל הדתות שפגשתי בחיי חזרו על אותה המנטרה – אלוהים אחראי רק לטוב בעולם. אנשים לא אוהבים לסגוד לייצור שמביא עליהם רע. ה"נחנחים" פתרו את זה יפה – "תן חיוך, הכל לטובה", בטענה שהכל מוביל בסופו של דבר לטוב. יש אמת בדבר, גם קרוב משפחה שמת מוות אכזרי בסוף ידשן את האדמה ויצמיח פרחים... לטענתם, כל פעולה רעה מובילה בהכרח בסופו של דבר לטוב אחרי מספיק זמן. "בסוף כולם רואים."
הנוצרים בכלל לקחו את זה צעד אחד רחוק מדי עם כל הדיבורים שלהם על השטן. אם אלוהים לא אחראי לרוע בעולם, אז מי כן? – כמובן, השטן. אל נוסף שאחראי על כל דבר רע. קצת שולל את עיקרון המונותיאיזם, אבל מצד שני, "השילוש הקדוש" כבר שלל את זה מזמן. כמה פשוט לארגן את הכל בקופסאות יפות ומסודרות, אלוהים בלבן, השטן בשחור.
אבל אם חושבים על זה לעומק, מה זה בעצם טוב ורע? או יותר לנקודה, איזו חשיבות יש כבר לטוב ורע לאורך מספיק זמן?
טוב ורע הם שני מושגים שנגזרים באופן בלעדי מהעובדה שאנחנו כולנו יצורים סופיים, מוגבלים, ובעיקר קוויים – כלומר אנחנו חיים על ציר זמן שנע קדימה בלבד, ובקצב אחיד. אין לנו מושג מה יקרה עוד חמש דקות, ולכן אנחנו לא מסוגלים לחזות את ההשלכות של המעשים שלנו. אנחנו יכולים רק לשער מה יקרה מיד לאחר שנפעל, אך לא רגע מעבר לכך.
בניגוד אלינו, נמצא אלוהים (אם הוא קיים). אלוהים הוא אינסופי, מושלם, ובעיקר לא קווי – כלומר הוא נמצא מחוץ לזמן. בעבור אלוהים, היקום הוא לא יותר מספר. ספר שהוא עצמו כתב וקרא אינספור פעמים. אלוהים היה שם כדי לכתוב על בריאת העולם. הוא נמצא יחד אתכם כעת, בעמוד 254 של "ספר היקום" לצורך העניין, על מנת לקרוא יחד אתכם את השורות הללו. כמו כן, אלוהים כבר קרא את עמוד הספר האחרון, שהוא הרי גם כתב, בו מסתיים הזמן וקורה מה שקורה. כמי שמתבונן על הספר מבחוץ, אלוהים נמצא מחוץ לזמן, ויכול לקרוא את עמודיו מההתחלה לסוף, מהסוף להתחלה, או את כל הדפים יחדיו באותו הזמן. זוהי מהות האלוהים. היותו מחוץ לזמן הקווי.
בדיוק בגלל זה כתוב "שהכל ידוע מראש והרשות נתונה". מבחינתנו, יצורים קווים בלי פרספקטיבה, הכל פתוח. אבל אלוהים, שכבר כתב וקרא את הספר אינספור פעמים, יודע בדיוק מה הולך לקרות בעמוד 255, אחרי שתסיימו לקרוא את הפוסט הזה.
זוהי בדיוק התכונה הזו שהופכת את אלוהים ליודע כל. תמיד הכל מתבהר ברגע שיש פרספקטיבה של זמן. כפי שנאמר, "כולם חכמים בראייה לאחור". אתה מגיע הביתה, ומוצא קבצן בכניסה שמספר לך שמחכה לך בפנים מישהו עם סכין. להאמין לו? לא להאמין לו? מי יודע? אולי הוא משקר. אולי יש לו מניע. הרי עד שלא תיכנס הביתה ותראה, אין אמת אבסולוטית. הדבר נכון גם לגבי כל דבר אחר בחיים. הפלה זה טוב או רע? החזרת שטחים זה טוב או רע? אף אחד לא יודע. בגלל זה בכלל יש דמוקרטיה – אם אף אחד לא יודע מה נכון אז לפחות נעשה מה שהרוב רוצה. אם הייתה אמת אבסולוטית לא היינו צריכים דמוקרטיה. אם יבוא אדם שיודע את האמת האבסולוטית ויזהיר שבאמת עומד מישהו עם סכין מאחורי הדלת, מה זה משנה אם 30 אלף איש יצביעו בעד שתיכנס הביתה. שילכו לעזאזל, הם טועים.
אבל מעבר לכך, זה לא שאילו הייתה לנו פרספקטיבה היינו יודעים מה טוב ורע, אלא בדיוק להיפך. טוב ורע הם שני מושגים שיש להם תכלית רק בעבור יצורים קווים. אם נחזור לסטיקר של הנחנחים המקפצים, חשבו על הסיטואציה הבאה: אתם הולכים ברחוב ורואים אישה שעומדת להידרס. אין לכם פרספקטיבה מעבר לידיעה שצריך להציל אותה כי "זה הדבר הנכון לעשות" ואתם קופצים לכביש – ומצילים אותה. כל הכבוד, היא חיה. עשיתם מעשה טוב. מבחינתכם, בתור יצורים קוויים העניין נסגר. אבל מה אם בגלל שהצלתם אותה היא יכלה להמשיך עם חייה, להתחתן, ולהוליד את היטלר? חשבו על כך לרגע ברצינות. נניח והייתה לכם פרספקטיבה, כפי שיש לאלוהים - בידיעה שהאישה הזאת תוליד את היטלר, ואין דבר שתוכלו לעשות בנדון מלבד לתת לה להידרס, עדיין הייתם מצילים אותה? בוא נסבך את זה עוד קצת, נניח שהנכד של הנכד של היטלר, שקיים רק בזכותם, ימציא תרופה לסרטן ויציל מאות מיליונים. אף אחד אחר לא ימציא אותה, רק הוא. וזה תלוי רק בכם, כאן ועכשיו ומה שתעשו בדבר האישה הזאת שחוצה את הכביש בלי להסתכל?
הנקודה שלי היא שעל ציר זמן מספיק ארוך, טוב ורע מאבדים כל משמעות. מעשה טוב לעולם יוביל בהכרח למעשה רע מתישהו, אשר יוביל בהכרח למעשה טוב וכן הלאה. הטענה כי "הכל לטובה" קובעת כי סיום הדברים הוא טוב. כלומר שגם אם משהו רע הוליד טוב שהוליד רע, סיומו שיוליד טוב. זו גישה מאוד אופטימית וחסרת ביסוס, בדיוק כמו שיהיה חסר ביסוס לומר שרע הוא סיומת כל הדברים. מה שעושה לאנשים טוב בלב...
אבל מה שעולה מכל זה, הוא שאם יש אלוהים, טוב ורע הם הדברים האחרונים שמטרידים אותו, כי אין להם משמעות לאורך זמן. אם מעשה רע הוא הכרחי על מנת שיבוא מעשה טוב, איך ניתן לשפוט את הרוע? מה זה בכלל רוע אם הוא מוליד טוב?
בראייה כוללת, טוב ורע הם לא יותר ממושגים מלאכותיים שהמציאו יצורים קוויים כדי להכניס הגיון ליקום לא מובן. לסדר ולשים על כל דבר תווית כדי להשליט קצת סדר בבלגאן. זאת האמת (האבסולוטית?) כל השאר חשיבה יוצרת.
רשומות
