יום ראשון, 28 ביוני 2009

בין תל אביב לטהרן

הקטע הבא נקלח מפוסט שכתב אורי אבנרי

המשטר באיראן אינו דמוקרטי במובן המקובל אצלנו. יש ''מדריך עליון'', הקובע את כללי המשחק. יש מוסדות דתיים, הפוסלים מועמדים שאינם נראים להם. הפרלמנט אינו יכול לקבל חוקים הסותרים את ההלכה הדתית. וההלכה, חוק האלוהים, אינה ניתנת לשינוי, אלא לכל היותר לפירושים שונים.

כל זה אינו כל-כך זר לישראלים. מאז קום המדינה מנסה המחנה הדתי להפוך את ישראל למדינת-ההלכה, שבה תעמוד ההלכה הדתית מעל לחוק. כלומר, חוקים מלפני אלפי שנים, שאינם ניתנים לשינוי, יעמדו מעל לחוקים הנקבעים על-ידי הכנסת, שנבחרה באופן דמוקרטי.

כדי להבין את המשטר האיראני, צריך רק להסתכל באחת המפלגות החשובות בישראל: ש''ס. גם שם יש מדריך עליון, הרב עובדיה יוסף, שעל פיו יישק דבר. הוא הממנה את ראשי המפלגה, הוא המרכיב את רשימת המועמדים לכנסת, הוא המורה לסיעה בכנסת כיצד להצביע בכל דבר ועניין. בש''ס אין בחירות. ובהשוואה להתבטאויותיו התכופות של הרב עובדיה, אחמדינג'אד מדבר ממש באיפוק בריטי.