לא כל כך רציתי שזה יהיה בלוג פוליטי, אבל יאללה, מותר לי.
מה זאת מדינה בכלל? אני מתכוון מעבר לזכותו של עם לקבוע את גורלו – זאת דמגוגיה זולה. לאנשים לא באמת אכפת אם שלטון זר שולט עליהם כל עוד טוב להם. יהודים עלו לארץ ממזרח אירופה וארצות ערב כי היה להם רע, אבל אף אחד לא בא מארה"ב או צרפת.
מדינה היא כאב ראש. איסוף זבל, חלוקת תקציבים, אספקת מים וחשמל, שמירה על הסדר, טיפול בעוני, התמודדות עם קבוצות אינטרסים, קואליציות, איסוף מיסים, קצבאות רווחה, הפגנות בכל רגע נתון ממישהו שנפל בין הכיסאות, משטרת תנועה, מורים ממורמרים ועוד ים של כיף. האידיאולוגיה מהר מאוד תופסת מקום משני אחרי זוטות היום יום השוחקות שבלעדיהן הכל מתפרק. זאת מדינה. לוגיסטיקה ואדמיניסטרציה, זה הכל. אם מחר היה ניתן לתת לרובוטים לעשות הכל ולוותר על רעיון הממשלה, לא בטוח שהייתי מתנגד.
היהודים רצו מדינה כי רדפו אותם. כל השאר שטויות. הציונות הייתה תנועה חילונית שהתנערה כליל מהדת, וכמוה, גם ישראל של היום היא מדינה חילונית לחלוטין. אין שום חשיבות ליהדות במדינת ישראל. החשיבות היחידה שלה היא שמדובר בקבוצת אנשים עם מכנה היסטורי דתי משותף, שגם אם הוא לא אומר בעיניהם דבר היום, "הגויים" מתעקשים עדיין לראות בהם יהודים. היהודים הבינו שהם זקוקים לאדמיניסטרציה משלהם כי רדפו אותם בכל מקום אחר.
הם הגיעו למזרח התיכון בגלי עליה, ובאמת בנו מדינה. בלי שום עזרה מאף אחד הם הקימו מוסדות ממשלתיים, תשתית מים, חשמל, משטרה, בורסה, איסוף זבל, תחבורה ציבורית – הקימו מדינה. לציונים לא היו חלומות על הקמת מעצמה צבאית, פצצות אטום והררי נשק. הם רצו מדינה – גוף משלהם שידאג להם. הפאן הצבאי נכפה מכורח המציאות.
יצא הגורל וניצחנו בכל המלחמות עד היום. זאת באמת פונקציה של מזל וצריך לזכור שזה תמיד יכול להתהפך. אני מאמין שללא הוצאות ביטחוניות ישראל הייתה פורחת היום בצורה שלא נופלת מיפן. אבל היהודים המטומטמים, החילונים, "הציונים" שונאי הדת החליטו להתיישב דווקא במזרח התיכון "על ארץ אבותינו". למה?! אם כבר התנערתם, לכו עד הסוף.
בישראל כבר היה חי עם. טוב לא ממש עם, אלא אוסף כפרים שמעולם לא חלקו תודעה לאומית משותפת, ומעולם לא התקיימו בעבר כלאום עצמאי. לאומיותם של הפלסטינים למעשה נוצרה ברגע שבאו היהודים. הדרך הכי קלה לאחד מספר אנשים לקבוצה היא לתת להם אויב משותף. הנה מגיעים להם אירופאים לבנים ממעבר לים ומתחילים להתיישב על אדמה ערבית. היהודים ציפו לסימפטיה וקיבלו שנאת זרים. הם חשבו שהם יתקבלו בברכה, אך נתפסו כמתנשאים. יש בזה משהו. היהודים רדפו לקבל אישור להקמת המדינה מאנגליה, גרמניה, ארה"ב, רוסיה, צרפת, אפילו האו"ם. אבל לרגע הם לא שאלו את יושבי הארץ לדעתם.
הפלסטינים אומרים שהם רוצים מדינה. כמו היהודים, הם מתעקשים ללא הגיון על השטחים עליהם חיו אבותיהם –כלומר המדינה כולה. למרבה האירוניה, אבותיהם עדיין היו חיים כאן אילולא הם היו פותחים במלחמה יזומה נגד היהודים, בה הם הפסידו. ללא מלחמת השחרור, ישראל עדיין הייתה ממוקמת על שטחי מפת החלוקה מ1947. כשפלסטינים מדברים על כיבוש והתנחלויות, ישראלים אוהבים לחשוב שהם מדברים על הגדה. זאת טעות. ישראל כולה היא התנחלות בעיני פלסטינים. חשבו על זה שהחמאס –אותם פלסטינאים עזתיים קיצונים ומטורפים שיורים עלינו מדי יום – הם כולם למעשה ערבים ישראלים שאבותיהם פתחו במלחמה יזומה, הפסידו, וברחו לעזה. העזתיים לוחמים כדי לשוב לבתיהם, ביפו, אזור, רמת אביב, אשקלון, רמלה ולוד. למעשה, הפלסטינים איבדו 418 כפרים ב48' - לאחר הפסד במלחמה יזומה.
http://www.palestine-net.com/geography/gifs/cleansed.gif
הפלסטינים אומרים שהם רוצים מדינה. שנים סירבה ישראל לדון בכך, עד שלבסוף השתנתה הגישה. ישראל סוף סוף הבינה שמתן שירותי אדמיניסטרציה ולוגיסטיקה לעוד כמה מיליוני בני אדם זו מטלה מיותרת שבאה על חשבון היהודים, ושאם אפשר לתת להם לדאוג לעצמם –אז ברור שעדיף. ערפאת, מנהיג הפלסטינים, הוטס לשטחים וקיבל מעמד של שליט. העולם כולו הריע לו על בימת האו"ם. נתנו לו כסף, ועוד כסף, ועוד כסף – רק שיבנה מדינה. הציעו לו סיוע לוגיסטי וטכנולוגי, שלחו לו יועצים, כלכלנים, דלק, מתנות –רק שיבנה מדינה.
נערכו בחירות, וערפאת זכה במנהיגות באופן דמוקרטי. היה לו ולממשלתו הכל – כל הסיוע שבעולם. כל מה שהיהודים לא קיבלו, ובכל זאת בנו מדינה.
ומה הוא עשה? האם הוא בנה מדינה? לא. הוא בנה צבא. הוא דרש נשק ועוד נשק. הוא ביקש שריוניות ותחמושת. הוא פיקח על הברחות נשק אדירות לרשות מעבר לנשק החוקי שהוא קיבל. מסמכים שנחשפו לאחר הפשיטה על המוקטעה בחומת מגן הראו בבירור שממשלו של ערפאת שילם לפלסטינאים שיצאו לרחובות ויתחילו מהומות. הממשל סיפק סיוע משפטי לפלסטינים שהואשמו בידי ישראל בפעילות טרור. בכירי הממשל של ערפאת, כדוגמת מרוואן ברגותי אפילו הקימו חוליות טרור משלהם, וביצעו פיגועים בישראל. שוטרי הפת"ח כולם השתמשו בנשקם נגד ישראל, ורבים מהם ביצעו פיגועי ירי. שוטרים פלסטיניים השתמשו בכוח שניתן להם לגייס מחבלים מתאבדים, אפילו ילדים, אותם הם שכנעו שמעשיהם יקנו להם מקום בגן עדן. ערפאת טען שהוא זקוק לנשק כדי להלחם בטרור מבית, אך בפועל הוא לא עצר אף אחד. הזיכרון של הציבור קצר, אבל נסו להיזכר בתופעת "הדלת המסתובבת". המנגנונים הפלסטינים קיבלו מישראל מדי יום מידע על מחבלים, ולא עשו דבר כדי לעצור אותם. הדבר המצחיק הוא, שמרבית פעילי המנגנונים עצמם היו המחבלים שהופיעו ברשימות המעצרים ששלחה ישראל.
נכון לשנת 2009 חלפו 16 שנה מאז שהוקמה הרשות הפלסטינית. עד היום אין לפלסטינים כלכלה, אין להם תעשיה, אין להם תשתית ממסדית, אין להם ביטוח לאומי, אין להם מדינה. מהרגע הראשון שניתן להם כוח, התעלם כליל הממשל הפלסטיני, שנבחר דמוקרטית, מחובותיו ודרש רק את ההטבות שמתלוות למדינה – ריבונות, כוח, נשק, צבא, ושטח. שלא לדבר על מאות המיליונים שגנב ערפאת ושם בחשבון הבנק הפרטי בפריז ממנו נהנית כיום סוהא, אשתו. הפלסטינים היום חיים בזבל, בדיוק כמו לפני 16 שנה, אך לא תמצאו בקרבם מי שאומר מילה רעה על ערפאת. "ערפאת גיבור הפלסטינים"!
הפלסטינים ביקשו מדינה, אך בפועל רצו צבא.
את הוואקום השלטוני שנוצר מהתעלמות ההנהגה הפלסטינית מעמה מילאו האו"ם ותנועת חמאס. כל שירותי הרווחה בשטחים, דמי האבטלה, המרפאות, בתי החולים – מנוהלים או על ידי חמאס, או על ידי האו"ם. מדובר בדור רביעי של אנשים שחיים על קצבאות ולא יודעים מה זה לעבוד.
הציבור הפלסטיני תמך בלב שלם במאבק של הנהגתו. זאת טעות גדולה לנתק אזרחים מאחריות הממשל. זה אולי נכון במשטרים דיקטטוריים שם איזה פסיכופט מוביל את העם לאבדון על דעת עצמו. אבל גם ערפאת, וגם החמאס נבחרו באופן דמוקרטי, עם מצע גלוי ופתוח. הפלסטינים מעדיפים כיום את חמאס, כי למרות שהוא דוגל באותו מצע מדיני של הפת"ח, יש לו גישה לכספי צדקה אסלאמיים, כך שלפחות, מלבד הלחימה, יש לו משהו לתת לעם בניגוד לפת"ח המושחת.
יש חמישה מיליון פלסטינים במחנות פליטים במדינות ערב. מדובר בעם היחיד בעולם שעדיין מוגדר כ"פליטים" לאחר ארבעה דורות. אלה אנשים שלא עובדים, חיים בעוני מחפיר, אינם דורשים וגם אינם מקבלים אזרחות מקומית. הם גדלים על שנאה ומעבירים אותה לילדיהם. ילד פלסטיני בן חמש אינו ידוע דבר על העולם מעבר לאיזה חזון נוצץ ומוזהב של ארץ גן העדן שנגזלה מאבותיו. זוהי שטיפת מוח חולה של עם שבוחר לא להתגבר על טראומה, ומנציח שנאה ללא כל טעם. מה כבר כל כך שונה בתרבותם של הפלסטינים הערבים המוסלמים דוברי הערבית לבין הסורים, המצרים, העיראקים, או הלבנונים? האם יש בתרבותם או בדתם מצווה דתית להתגורר בשטח ארץ ישראל? האם רק שם הם יכולים לקיים את פולחניהם? מה ההתעקשות לשלוט בישראל מלבד נקמה ואגו פגוע? הם יכלו מזמן כבר להפסיק עם שטות "הפליטים" הזאת. פליט זה מעמד ארעי וזמני, עד שמשתקעים במקום חדש. הפליטים הפלסטינים מזמן כבר אינם פלסטינים. אין שום אינטרס להנציח את הלאומיות הזאת, מלבד נקמנות ואגו.
האמת הפשוטה במזרח התיכון היא שאם הערבים יניחו את נשקם יהיה שלום, אך אם ישראל תניח את נשקה, היא תושמד בין רגע. הפלסטינים כבר בחרו פעמים בבחירות דמוקרטיות בממשלים שהבטיחו באופן גלוי להשמיד את ישראל. ברגע שהם מרגישים שהשלטון הנבחר מתמתן ומתפשר, הם עוברים לתמוך בקיצונים החדשים שמתפלגים מהשלטון.
העם הערבי שחי בארץ ישראל עד בוא היהודים, מי מהם שברחו לחו"ל, מי מהם שיושבים בעזה ובגדה, ומי מהם שנותרו בארץ וזכו לתעודת זהות כחולה – אינם רוצים מדינה. ביום שתקום פה מדינה פלסטינית, החזון מזה שנות 2000, תהיה זו מדינה ענייה, מסכנה, עלובה, מושחתת, נחשלת, ומפגרת, אשר תישכח ע"י העולם במהרה כמו בנגלדש, מוזמביק או סודאן. שאיפותיהם הלאומיות של הפלסטינאים הם פיקציה. הם לא רוצים מדינה – גוף אדמיניסטרטיבי שידאג להם. הם רוצים את להחזיר את הכבוד הערבי שלהם. הם רוצים צבא, הם רוצים ריבונות, הם רוצים כוח. הם רוצים להילחם ביהודים שניצחו אותם.
פעם הייתי שמאלני. אפילו הצבעתי מרצ. אבל אני מסרב לנהוג בעיוורון אידיאולוגי כשהעובדות בשטח מראות שאין אמת בדבר. אני רוצה להאמין בשלום. אני אפילו תומך בתיאוריה במדינה דו-לאומית. הלאומיות בעיניי היא שטות גמורה. אבל מדובר כאן במאבק מול עם שרווחה כלכלית חשובה לו פחות מנקמנות אידיאולוגית. עד שזה ישתנה, לא יהיה פה שלום לעולם. תפתחו כבר את העיניים, כמה עוד פעמים צריך לתת לפלסטינים להוכיח זאת? פעמיים ו16 שנים זה לא מספיק? אולי צריך ארבע פעמים ו30 שנה? אולי צריכים למות עוד כמה אלפי אנשים עד שישראל תבין שמדינה שוחרת שלום לא תשכון לצידה?
הגיע הזמן לשקול בכובד ראש פתרונות הרבה יותר יצירתיים....
רשומות
