אנשים נוטים להתפלג לשלוש קבוצות בעומדם מול הסתירות שבין הדת למדע – אלה "שאינם יודעים דבר" על המדע, אלה "שיודעים הכל", ואלה שטוענים כי "אין תחרות בין הדת למדע". אני חושד שהדוקטור ג'ון האבגוד, הבישופ של העיר יורק, ככל הנראה משתייך לקבוצה השלישית- שבהם אפתח את דברי.
המשתייכים לקבוצה זו טוענים כי אין תחרות בין הדת למדע ומודים בפה מלא כי הדת אינה מסוגלת להתחרות במדע. הם טוענים שלא מתחוללת כל תחרות, מאחר ומדובר כביכול בשני דברים שונים לחלוטין. הם מודים שמוצא היקום כמתואר בתורה (הכולל גם את מוצא החיים, הגיוון במינים הקיימים בעולם, ומוצא האדם) – אינו אלא סיפור, שכל קשר בינו לבין המציאות מקרי בהחלט.
בקבוצה זו לא תמצא כל התנגדות למדע. לעולם לא תשמע מישהו מהם שואל ברצינות אם סיפור כלשהו בתנ"ך קרה באמת. האם זה קרה באמת? 'באמת?' – הם אומרים. 'כמובן שזה לא "אמיתי" במובן הישיר של המילה. המדע והדת אינם מתחרים על אותה הטריטוריה. הם עוסקים בדברים שונים לחלוטין. שניהם נכונים- אך בדרכים שונות.'
ביטוי שגור, אך עם זאת חסר כל משמעות הוא "המימד הדתי". תיתקלו באמרה כזו כחלק ממשפט כמו "המדע הוא אומנם טוב ויפה, אך אין לו קשר למימד הדתי".
אלה "שאינם יודעים דבר", או בשמם - "הפונדמנטליסטים", לפחות יכולים לנקוף לעצמם את נקודת הכנות. הם נאמנים היסטורית. הם מכירים בכך שעד לאחרונה, אחד מתפקידיה הגדולים של הדת היה לשמש כאסמכתא מדעית: ההסבר לקיום היקום והחיים בו. מבחינה היסטורית, מרבית הדתות התעסקו בביולוגיה ואסטרונומיה. אני מאמין שאם תבקשו ממרבית האנשים להצדיק את אמונתם באל, הם מיד יפנו לסיבה "מדעית". מרבית האנשים מאמנים שחייבים התערבות אלוהית בכדי להסביר את קיום העולם ובעיקר את קיום החיים. הם טועים, אך מערכת החינוך שלנו לא מספקת לכך מענה- כך שהם אינם מודעים לטעותם.
הם צודקים מהסיבה הנוספת שלא ניתן להתחמק מההשלכות המדעיות של הדת. יקום שנברא על ידי אל יתקיים באופן שונה מאוד מכזה שלא. פיזיקה וביולוגיה ביקום ללא אל ייראו שונים מאוד. כך שמרבית טענות הדת הן עצמן מדעיות. הדת הוא למעשה תיאוריה מדעית.
פעמים רבות מטיחים בי האשמות שאני יהיר וחסר סובלנות כאשר אני ניצב אל מול בריאתנים. כמובן שיוהרה היא תכונה בלתי רצויה, ואינני אוהב שמכנים אותי יהיר. אך יש גבול! בכדי לנסות ולהבין את עמדתו של חוקר אבולוציוני כאשר הוא נקלע לויכוח עם בריאתן, יש להתחשב בדוגמא הבאה: דמיינו פרופסור לחקר התקופה הקלאסית, אשר מתמחה בהיסטוריה של רומא העתיקה ובקיא בכל פרטיה. כעת מגיע לו אדם, עם תואר בהנדסה תת-ימית או מוזיקולוגיה וטוען שהרומאים מעולם לא היו בכלל קיימים. האם הייתם מצפים מאותו הפרופסור שגם הוא ירסן את חוסר סבלנותו? והאם הייתם מאשימים אותו ביהירות? או האם הייתם מאשימים דווקא את המהנדס?
הקבוצה השלישית, "אלה שיודעים הכל" (אני מכנה אותם כך בשל עמדתם המתנשאת), חושבים שהדת היא המצאה שחובה להאמין בה מכיוון שהיא טובה לאנשים. יש שיאמרו שזה מכיוון שהיא מנחמת אנשים לאחר מות קרובים, ויש שיאמרו שהיא מספקת קוד מוסרי שבלעדיו בני האדם לא היו יודעים כיצד להתנהג.
שאלת "אמיתות הדת" כלל אינה עומדת על הפרק. 'אולי בכלל אין אלוהים. אנו המשכילים יודעים כי אין כל הוכחות התומכות בכך, ובטח שאין ראיות התומכות ברעיונות מגוחכים כגון נחשים מדברים ותפוחים קסומים- אך האספסוף חסר ההשכלה זקוק לאלוהים שישמור עליו מוסרי.' סוגיית ההסתברות האפסית שאלוהים אכן קיים מסולקת הצידה בשם טובת הכלל ו"שלמותה המוסרית" של החברה. לא אכביד עוד במילים על חברי הקבוצה הזו, מכיוון שכאמור, אין להם דבר לתרום לדיון בשאלת האמת המדעית.
מהו אלוהים?
כעת אשוב להתייחס לקבוצה השלישית, הטוענת כי אין תחרות בין הדת למדע. הטיעון של קבוצה זו בהחלט זכאי להתייחסות רצינית, אך אני סבור כי נמצא שגם בו אין יותר משקל משתי הקבוצות האחרות.
"אלוהים איננו איש מזוקן שחי בשמיים". יופי. - "אז מהו אלוהים?" כעת מגיעות מילות ההתחמקות. "אלוהים אינו שם בחוץ, אלא טמוע בכולנו. אלוהים הוא יצר החיים שבתוכנו. אלוהים הוא מהות כל הדברים. אלוהים הוא היקום- האם אינך מאמין ביקום? כמובן שאתה מאמין ביקום- אז גם אתה מאמין באלוהים. אלוהים הוא אהבה. אתה לא מאמין באהבה? כמובן שכן. רואה? גם אתה מאמין באלוהים."
גם הפיזיקאים המודרניים עלולים להישמע מעט מיסטיים בעודם מדברים המפץ הגדול, ומדוע הוא התרחש כפי שהוא התרחש- מדוע חוקי הפיזיקה הם כמו שהם ולא אחרת, ומדוע היקום בכלל קיים מלכתחילה, וכו. לפעמים אף תשמעו פיזיקאים מודים בפה מלא שישנו באמת מימד מסתורי שטרם נגלה בפנינו- שיתכן ולעולם לא יתגלה בפנינו. לפעמים תשמעו אותם אף אומרים שניתן לכנות מימד מסתורי זה בשם "אלוהים". כדבריו של סטיבן הוקינג – אם נבין את פני הדברים, "נבין את האלוהים".
הבעיה היא ש"האלוהים" הזה, עליו מדברים הפיזיקאים אינו קשור בשום צורה או אופן לאלוהי התורה או זה של כל דת אחרת. כאשר פיזיקאי מכנה את המימד שטרם נגלה למדע בתור 'אלוהים', או את מורכבות היקום בתואר 'אלוהים', הוא איננו מתייחס לדבר מעבר לכינוי מטפורי למורכבות היקום.
אין לכך כל קשר, ולו הפעוט ביותר לאל האישי שסולח לחטאים, מקשיב לתפילות, טרוד עד מאוד במועד כניסת השבת, או המתעסק באורך השרוול והחצאית. ובטח שהם אינם מתייחסים לאל המבצע ניסים, שגרש את האנושות מגן מופלא לאחר שחטאו באכילות תפוח מכושף.
התורה המופלאה
אותה האמת תקפה לגבי אנשים שמנסים לשייך את מאורע המפץ הגדול למעשיית בריאת העולם בספר בראשית. כל דמיון בין השניים הוא זניח ומקרי בהחלט. לא באמת ניתן להשוות בין ההבנה המעמיקה והאדירה של הפיזיקה המודרנית, לבין המיתוסים של היהודים והבבלים העתיקים.
מה אומרים חסידי "אי התחרות" על פסקאות אלה מהתורה, שעד עליית המדע היוו "אסמכתא מדעית" לשאלות בריאת העולם? מה הם אומרים על הפסקאות שסיפקו לאנשים תשובה מוחלטת על מוצא האדם, הסבירו מאורעות בלתי מובנים כניסים ונפלאות, ושקבעו כי קסמים ופלאים אכן קרו במציאות? בידיהם של תומכי "היעדר התחרות", הפכו סיפורים אלה ללא יותר מאנקדוטה מוסרית, סיפורי עם הקשורים במסורת. אין כל פסול בכך, אך זה מרגיז שהם אינם מוכנים להודות בצביעותם.
לדוגמא, לאחרונה נכחתי בהרצאה של הרב הראשי לשעבר, עמנואל יעקוביץ', שדיבר על עוולות הגזענות. גזענות היא אכן דבר מתועב, ויש לספק כנגדה טיעון מוצלח יותר מזה שהוא הציע. "אדם וחווה", הוא טען, "היו אבות האנושות. על כן כל בני האדם משתייכים לאותו הגזע- הגזע האנושי."
מה עלינו להבין מטיעון זה? הרב הראשי הוא אדם משכיל. אין שום סיכוי שהוא באמת מאמין בסיפור של אדם וחווה כאמת היסטורית, אז מה הוא בעצם מנסה לומר? הוא בטח השתמש בסיפור כמשל, כמו שמשתמשים בסיפור של זהבה ושלושת הדובים כדי להמחיש נקודה מוסרית כזאת או אחרת.
אני סבור שאנשי כמורה כל כך רגילים להשתמש בסיפורים מקראיים כמשל שהם כבר אינם מבחינים בין אמת לדמיון.
דת תורשתית
בתור חוקר אבולוציה, איני יכול שלא להבחין בדבר מסוים כאשר אני מביט בדת. בדת קיים דפוס תורשתי הזהה לתורשה גנטית. מרבית האנשים משתייכים לדת אחת ומסוימת. אך גם בכל דת ישנם מאות זרמים, וכל אדם מביע נאמנות אך ורק לזרם אחד בתוך אותה הדת.
מכל הזרמים בעולם, אנו שמים לב לצירוף מקרים זועק: הרוב המוחלט של האנשים מחליטים במקריות מוחלטת להצטרף לאותו הזרם אליו השתייכו הוריהם. הם לא חוברים לזרם שמציג את העדויות החזקות ביותר לאמיתותו, או לזה שחווה את הניסים הגדולים ביותר, זה שמתפאר בקוד המוסרי הצודק ביותר או זה שמחזיק בבית המדרש היפה ביותר, במוזיקה המוצלחת ביותר, או במקובלים המפורסמים ביותר: לא, כאשר בוחר המאמין את הזרם המתאים לו, אשר תמיד משום מה מתייחס לכל יתר הזרמים ככופרים מוחלטים- לא נראה שכל המעלות שציינתי אומרות דבר בעיניו. כל שחשוב הוא התורשה.
מדובר בעובדה מוצקה שלא ניתן להכחישה. אולם אנשים עם ידע מוחלט על טבעה השרירותי של התורשה, עדיין מצליחים להחזיק באמונה כה מוחלטת דווקא בדת שלהם. לעיתים הם מגיעים לרמה קיצונית כה גדולה, עד שהם נכונים ואף שמחים לטבוח בכל מי שמשתייך לדת או זרם אחר.
חוקי הפיזיקה נכונים ביקום כולו. הם אינם שונים בפקיסטן, אפגניסטן, פולין נורבגיה או ישראל. אך עם זאת, אנו משום מה מוכנים לקבל את אמיתות הדת שלנו בלבד, על אף העובדה ששיוכנו דווקא אליה איננו יותר מדבר מקריות גיאוגראפית.
אם תשאלו אנשים למה הם משוכנעים שדווקא דתם היא האמיתית, הם אינם פונים לתורשה- מכיוון שזה באמת נשמע מגוחך. כמו כן, הם אינם פונים לראיות ועובדות- מכיוון שאין, והיום אפילו הדתיים המשכילים מודים בכך. לא- הם פונים לאמונה. אמונה היא התירוץ המושלם. הקלף שמבטל כליל את הצורך לחשוב ולהתבונן בעין מפוקחת בעדויות בשטח. אמונה היא הדבקות ברעיון למרות שאין כל סיבה הגיונית לתמוך בו- ולפעמים דווקא בגלל שאין כל סיבה. הדבר המרגיז הוא שכולנו נדרשים להביע גם כן כבוד: ולנהוג בדת עם כפפות של משי.
אם שוחט אינו נשמע לחוקי צער בעלי החיים, הוא מוצא עצמו על דוכן הנאשמים בגין התעללות. אך מספיק שיטען שמעשיו האכזריים הם הכרח דתי, ומיד אנו ניסוג בהתנצלות ונתיר לו להמשיך במעשיו. דת היא המקרה היחיד בעולם שהפועלים בשמה אינם נדרשים להצדיק את מעשיהם עם טיעון הגיוני. הדת קיבלה אישור להתנהל ללא כל צורך במתן הסברים או מקום לשאלות. ואם אתה במקרה לא מוכן לכבד זאת- אתה מואשם בהפרת זכויות אדם.
אפילו אלה מאיתנו שאינם מאמינים בשום דת אולצנו לכבד את דתם של אחרים. כאשר מנהיגי הקהילה המוסלמית התאספו בקריאה לרצוח את סלמאן רושדי, הם הסיתו לרצח באופן ברור- פשע שכל אדם אחר היה מוצא עצמו מאחורי סורג ובריח בגינו. אך האם מישהו מהם נאסר? כמובן שלא, מכיוון שהחברה החילונית "מכבדת" את רגשותיהם, ומזדהה עם "הכאב העמוק" ו"העלבון" שהם חשים. ובכן, אני לא. אני אכבד את עמדתך אם תוכל להצדיק אותה. אך אם תטען לאמיתות דרכך על סמך אמונה בלבד, לא תוכל לדרוש כבוד.
אי הסבירות של האלוהים
אני רוצה לסיים בחזרה למדע. רבים טוענים, וביניהם חברינו שאינם חושבים שיש תחרות בין המדע לדת - שמאחר ואין ראיות התומכות או סותרות את קיום האלוהים, אז הכי בטוח לשמור על ראש פתוח ולהיות אגנוסטי.
בתחילה נראית זו כעמדה חסינה, אך במבט שני מתברר כי מדובר בתירוץ נוסף. מדוע לא להכפיף את אותו ההיגיון על סנטה קלאוס, או פיית השן? מה לגבי מלאכים או סוסים חדי קרן? אין כל ראיה התומכת בקיומם של יצורים אלה, אבל אי אפשר הרי להוכיח שהם לא קיימים... האם עלינו להיות אגנוסטיים גם בנוגע לפיית השן?
הבעיה עם הטיעון האגנוסטי הוא שניתן ליישם אותו לכל המצאה מטופשת שבני אדם יהגו ברגע. אין סוף לאמונות שניתן להמציא, אותן לא ניתן לסתור מדעית. ככלל, איננו מאמינים ברובן, כדוגמת פיות, חדי קרן, דרקונים, סנטה קלאוס, וכו.. אבל אנשים כן מאמינים ביצור בלתי נראה שברא את העולם- באל כזה או אחר, שבמקרה זה אותו האחד בהם מאמינים הוריהם.
אני מאמין שלמרות שרובנו איננו פונדמנטליסטים, ואיננו משתייכים לקבוצה של אלה "שאינם יודעים דבר", אנו עדיין מסתובבים עם התחושה שתורת האבולוציה אינה מספקת בכדי לענות על שאלות החיים המטרידות את כולנו. כל שאני יכול לומר הוא שבתור ביולוג, הרגשה זו נעלמת כליל ככל שלומדים יותר לעומק על החיים והאבולוציה.
ברצוני להוסיף דבר נוסף. ככל שמבינים יותר לעומק את חשיבות האבולוציה, כך הופכים נכונים יותר לרדת מהגדר האגנוסטית ולהכריז על עצמנו כאתיאיסטים. דברים מורכבים ובלתי סבירים מבחינה הסתברותית הינם מעצם טבעם קשים יותר להסברה מאשר דברים פשוטים וסבירים מבחינה הסתברותית.
כל היופי בתיאוריה של דרווין הוא שהיא מסבירה כיצד מציאות מורכבת וקשה להסברה יכולה הייתה להתעצב, צעד אחר צעד, מהתחלה פשוטה וניתנת לתפיסה. אנו מתחילים את ההסבר מההתחלה הפשוטה ביותר לתפיסה: מימן טהור וכמות אדירה של אנרגיה. ההסבר הדרוויני מלווה אותנו בהדרגה, צעד אחר צעד, בצעדים הניתנים לתפיסה- עד לעת המודרנית, בה אנו ניצבים מול המורכבות האדירה של הטבע והיקום. האלטרנטיבה לכך, אותה מקדמים הדתיים, היא קסמים ופלאים. בורא כל יכול שברא את היקום באקט על-טבעי של הנפת שרביט. מעבר לכך שמדובר בטענה מגוחכת, שלא ניתן לקבל מדעית- ובטח שלא לחקור- מדובר גם בתרחיש בלתי הגיוני בעליל מבחינה הסתברותית. עצם הקיום של אל הזכאי לשמו, המחזיק באינטליגנציה אינסופית, מעין מוח-על שקיים מאז ומעולם ובעצמו לא נוצר בידי אינטליגנציה גבוהה יותר- הוא בעצמו חלופה שאינה אפשרית מבחינה הסתברותית.
אפילו אם קיומה של ישות שכזו הייתה מסבירה משהו (וכאמור אין אנו זקוקים לה בכדי להסביר את היקום סביבנו), היא עדיין לא באמת פותרת לנו שום שאלה, מכיוון שהיא מעוררת יותר מסתורין מאשר תשובות.
המדע מספק תשובה לשאלה "כיצד נוצרת מורכבות מתוך פשטות"? טענת האלוהים אינה מספקת תשובה אמיתית לשום דבר, מכיוון שהיא מנסה לענות על שאלות היקום מתוך ההנחה המוקדמת שאלוהים קיים- ולא מהסתכלות אמיתית על הממצאים והסקת מסקנות על פיהם- יהיו אשר יהיו. הדת מניחה שהעולם מורכב ומותירה את זה בכך. איננו יכולים להוכיח שאין אלוהים, אך אנו יכולים לומר בבטחה שמבחינה הסתברותית, אין באמת סיכוי שהוא קיים.
רשומות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה