הסתברות

"לאורך מספיק זמן, אחוז ההישרדות של כולם צונח לאפס" - טיילר דרדן, פייט קלאב.

הרבה אנשים שמאמינים בכוח עליון מסתמכים על "נס" שקרה להם. הם טוענים להשגחה אלוהית, ואומרים בצניעות שבטח יש למישהו למעלה תכנית בשבילם, והוא חשב שזה "לא הזמן שלהם עדיין." ואני שואל- עד כמה מרוכז בעצמך אפשר להיות?!?! זה מספיק גרוע שאנשים באמת חושבים שיש ייצור מושלם ואינסופי שברא את היקום העצום שלנו, ובאמת אכפת לו אם אני מחכה שש שעות בין מאכל אחד לאחר. וזה עוד יותר גרוע שאותם האנשים מתעלמים כליל מכל הזוועה היומיומית שמתרחשת סביבם בעולם- תינוקות מתים, נשים נאנסות, מלחמות, רעב, שנאה, אסונות בקנה מידה גלובאלי- את זה הם לא רואים. את כל האנשים שהתחננו להשגחה פרטית או מענה לתפילה וקיבלו כדור בראש- את זה הם לא רואים. מספיק להם שהם עצמם חוו חוויה שנראית להם בלתי סבירה מבחינה הסתברותית- כדי להיות משוכנעים שיש כוח עליון, שאולי מתעלם מכל השאר- אבל משגיח עליהם.

ובכן - שום דבר איננו מופרך לאורך ציר זמן מספיק ארוך. צירופי מקרים מטורפים הופכים מעט פחות מטורפים כשמתחשבים בזה שבעולם המאוכלס במיליארדי אנשים עם אינספור אינטאקציות, ההסתברות היא שמדי פעם יקרו דברים יוצאי דופן. אבל כל אחד מאיתנו שחווה דבר יוצא דופן, מיד בטוח שמעורב בזה כוח עליון, פשוט כי הוא לא מאמין שזה קרה דווקא לו.

הכתבה הבאה התפרסמה בוואינט:

בת 21 אלרגית למים ולא יכולה להתקלח

אין חיים בלי מים, אבל עבור תושבת בריטניה מדובר בחיים ומוות: מיכאלה דוטון היא אחת מ-30 אנשים בעולם הסובלים מאלרגיה נדירה למים. כל מגע ולו הקל ביותר עם מים או אפילו זיעה גוררים תגובה אלרגית חריפה אשר עלולה לגרום למותה.

מיכאלה דוטון, אם חד הורית בת 21, מתגוררת עם בנה והוריה במחוז ווסט מידלנדס שבאנגליה. היא סובלת ממחלה הנקראת אורטיקריה אקווגנית, אלרגיה נדירה ביותר וחשוכת מרפא למים, ממנה סובלים אחד מכל 230 מיליון אנשים בעולם.

לדעת רופאיה, חוסר איזון הורמונלי במהלך הריונה של מיכאלה ככל הנראה גרם למצב המוזר והטרגי הזה. מיכאלה ילדה את בנה מיטשל ב-16 באוקטובר 2005.

מכן, בעקבות רחצה באמבטיה, הופיעה פריחה מגרדת על עורה. מיכאלה פנתה לרופאיה שאיבחנו את מחלתה הנדירה.

כתוצאה מכך, היא יכולה לחבק את בנה רק כשהיא לבושה באופן מלא כיוון שדי בטיפת זיעה שעל עורו של בנה מיטשל או לחות מימית כדי לגרום להופעת פריחה אלרגית. גם רחצה היא לא דבר פשוט עבורה: היא יכולה להתקלח רק פעם בשבוע למשך מספר שניות, וגם אז היא מתייסרת מתגובה אלרגית קשה. מיכאלה כמעט ואינה יוצאת מביתה, והיא אינה יכולה לעסוק במרבית העבודות המוצעות לה.

השבוע, לראשונה, שוחחה מיכאלה עם העיתונות בבריטניה על מצבה, ואמרה: "אסור לי לשתות מים או מיץ פירות משום שהם גורמים לשלפוחיות ונפיחות בגרון. אני יכולה לשתות רק דיאט קולה. אסור לי גם להחזיק במיטשל בני, משום שכל הזעה שלו גורמת לשלפוחיות מגרדות על העור שלי. אם הוא שופך עלי משקה או מרייר וזה נוגע בי, אני מתייסרת. אני אפילו לא יכולה לנגב לו את הדמעות או לרחוץ אותו. זה כאב שורף נוראי ובלתי נסבל".

"כשיורד גשם אסור לי לעזוב את הבית, מחשש שמים יגעו בי", הוסיפה, "אני אסירה בגוף שלי, אין לי חיים בגלל המחלה. אני לא פוגשת חברים משום שהם חוששים שהמחלה מדבקת. אני מקווה שפרסום המחלה תעורר מודעות למחלה ותביא למציאת מרפא ביום מן הימים".

ניסים ונפלאות, וכמוהם גם מחלות נדירות שרק עוד שלושה איש חוץ ממך חולים בהם- הם לא יותר מתולדה סטטיסטית במציאות של שבעה מליארד בני אדם.