כמה אצבעות אני מחזיק?

לפעמים נראה לי שהחיים בנויים כמו תוכנה ממוחשבת. שהכל עובד על מודל של סיבה ותוצאה. "אם תתקע את האצבעות בשקע החשמלי- תתחשמל." אם תגיד או תעשה X, יקרה Y. עם כל הכבוד לרצון החופשי של כל אחד מאיתנו, בהסתכלות מספיק רחבה זה נראה כאילו יש כמה סיפורים בעולם, שבמהותם הם זהים, והם קורים שוב ושוב כל יום מאז תחילת הזמן, כאשר רק התפאורה ושמות השחקנים משתנים. הטבע האנושי לא השתנה מאז ומעולם, יש לנו עדיין את אותו היצר, אותו השכל ואותו הלב שהיו לאבותינו לפני 30 אלף שנה. הטכנולוגיה אפשרה לנו להתפנק ולהאריך את תוחלת החיים, אבל אותה החשדנות והיצריות שהובילו בעבר לשדות קרב עקובים מדם נגמרות היום בפצצות אטום ומטוסים חמקניים.

בדיוק מסיבה הזאת, "הסיבה והתוצאה", שחוזרת על עצמה בכל רגע מחדש בכל העולם, אפשר להרכיב סטריאוטיפים, פרופילים של פושעים, לכתוב ספרי פסיכולוגיה, ואנשים מספיק חכמים מסוגלים להקים כתות, לצורך העניין. אנשים המתהדרים ביכולת "ראייה על טבעית" אל נפש האדם, אינם אלא אנשים פקחים ש"הבינו את העסק." הם השכילו לראות שלכל התנהגות יש סיבה, ואם בנאדם מתנהג באופן מסוים, כנראה שהתנהגות זו נובעת מאחד מכמה תרחישים, אם הוא מתנהג אחרת, משמע שרשימת הסיבות היא שונה. אם בחורה מסתכלת עליך באופן מסוים היא סתם ידידותית, אבל אם היא עשתה X עם העיניים וY עם השיער, אז היא רוצה אותך, אלא אם כן כך או כך... ממש כמו תוכנת מחשב עם פרמטרים.

אם זה נראה לכם פשטני, דעו כי זה איננו כך מסיבה אחת פשוטה: יש המון פרמטרים. כמות המשתנים בכל מצב נתון היא אדירה, וכדי להיות מסוגל לחזות ולנתח התנהגות אנושית עם אחוזי הצלחה סבירים, צריך להכיר היטב את התרבות הסובבת. בן אדם שיודע לקרוא אנשים בישראל כמו ספר פתוח, לאו דווקא יידע לעשות זאת במוזמביק. בנאדם שיודע לקרוא מצבים רומנטיים, יהיה גרוע במשא ומתן עסקי, וכו.. נכון שיש תכונות אנושיות שטבועות בכולנו: המבט שלנו כשאנחנו מתביישים, משקרים, כועסים וכו.. אבל המון משתנים תרבותיים גם משפיעים עלינו, ולפעמים גינון חברתי בתרבות אחת יהיה בעל משמעות הפוכה בתרבות אחרת.

אולם לא בכל סיטואציה יש המון פרמטרים. דוגמא אחת טובה היא סרטים. היום הרבה יותר קשה להפתיע אותי בסרט. אני זוכר את היום שפתאום "הבנתי" את המשוואה. כשרואים סרט מתח ותמיד שואלים "מי הרוצח, או מי הרע?" תמיד מגיע בסוף הטוויסט. אבל אם יוצאים מנקודת הנחה ש: א - אקדח שנראה במערכה הראשונה תמיד יירה בשלישית. וב - בסופו של דבר הרוצח חייב להיות אחת הדמויות שראינו במהלך כל הסרט, כאשר ה"הכי פחות צפויה" היא ככל הנראה הרוצח – אז המשוואה הופכת מאוד ברורה, ובאיזשהו מקום, הכיף קצת נהרס...

היכולת לחזות התנהגות מניעה את כולנו ביום יום. החתירה שלנו להבין למה אנשים עושים את מה שהם עושים במטרה למנוע פשע, למשל, או סתם מסקרנות טהורה, מעסיקה הוגי דעות ללא הרף. למרות שקטונתי מלהתהדר בתואר "הוגה דעות" אני יכול להודות שגם אני מוטרד לא מעט מ"מה הן הסיבות שגורמות לאנשים להתנהג איך שהם מתנהגים." הרבה פעמים אני משחק עם אשתי משחקים כאלה בהם אנחנו צופים מהצד על סיטואציה ומנסים לחזות מה יקרה ומנמקים לכך סיבה.

עוד משחק כיפי שעוזר מאוד להבין את המכניקה של הנפש הוא לשחק את משחק ה"למה??". שואלים שאלה, כל שאלה, ואז לכל תשובה שנותן האדם ממול עונים ב- "למה?". אם האדם מולכם כנה, המשחק מהר מאוד הופך לדי פולשני, מאחר והוא מאלץ את הנשאל להתמודד עם בסיסי אמונתו שייתכן שהוא בכלל לא מודע אליהם. כי שוב, הכל זה סיבה ותוצאה. אדם עלול להחזיק בדעה מסוימת, פוליטית למשל, שבפועל כלל אינה נובעת מדעתו על פוליטיקה, אלא דווקא ממשהו הרבה יותר עמוק. אם לצורך העניין, מישהי מצביעה ימין או שמאל קיצוני, יכול להיות שהסיבה לכך היא בכלל שקרה לה משהו כשהיא הייתה קטנה, שעיצב את הלך רוחה לגבי כל החיים, ובין היתר גם לגבי הפוליטיקה. אדם רגיל יתעמת עימה ראש בראש על דעתה הפוליטית. אך אדם בעל כושר ראייה יבין כי הדרך לשנות את דעתה הפוליטית אינה כרוחה בשיחה על פוליטיקה, אלא דווקא בשיחה כביכול לא קשורה על הילדות שלה. זאת בידיעה שכאשר הגורם האמיתי יימצא – כמו עץ עקור שיחד עם השורשים נעקרת גם הצמרת – תשתנה השקפת עולמה כליל בנוגע להכל, כולל פוליטיקה.

אני לא הבו אדם הראשון ובטח שלא האחרון בעולם שחושב או מבטא את מילים האלה, כי כאמור, גם אני שחקן בסיפור שחוזר על עצמו פעם אחר פעם.