הייתי אצל ההורים שלי לפני כמה ימים, וראיתי טלוויזיה. יותר נכון, ראיתי "בעירום מלא", ספין ישראלי לתוכנית ריאליטי בריטית שלוקחת נשים שמנות שלא מרגישות בנוח עם הגוף שלהן ומשכנעת אותן להצטלם בעירום.
ממה שהבנתי, בגרסא הבריטית לא ממש מתעמקים בנפשן של הבנות – פשוט מפתים אותן במלתחה חדשה ומייקאובר תמורת זה שהן יתפשטו. בביקורת שקראתי, טענו שהגרסה הישראלית ניסתה להיות מתחכמת, ורצתה על הדרך לצלול לנפשן של הנשים המסכנות, ולפתור להן את משקעי הילדות וחוסר הביטחון – הכל בתוכנית אחת של חצי שעה.
ובכן, יופי טופי. למה לא? נראה לי שזה היה הפרק הראשון. הייתה בחורה אחת, לא ממש רזה ודי חסרת ביטחון, אליה התלווה המנחה ההומו (שממה שקראתי בביקורות, בחיים האמיתיים הוא אובססיבי לגבי המראה שלו), ומטרתו הייתה להוכיח לה שהיא לא צריכה להרגיש לא בנוח עם הגוף שלה (מאוד אמין כשזה בא ממנו).
הוא עשה לה כל מיני מניפולציות רגשיות, כמו לתלות בפומבי תמונה שלה בחזייה ותחתונים (בלי הראש שלא יזהו, כשהיא עומדת ליד...), ולאלץ אותה לשאול עוברי אורח אם הם היו מקיימים יחסי מין עם הגוף כרות הראש שבתמונה.
במהלך התוכנית הלכה הבחורה המסכנה ונקשרה למנחה. מניסיוני הדל בקרבת אנשים חסרי ביטחון, ברגע שהם נקשרים למישהו, הם יעשו הכל בשביל שהוא יאהב אותם. כשאין בעולם אנשים שמעריכים אותך, אתה תופס בשמונה ידיים את מי שכן. בגלל זה, היה נראה לי שכניעתה הסופית ללחציו של המנחה להצטלם בעירום, לא הייתה ביטוי לאמנציפציה, לסגירת מעגל ולסופו של התהליך הבראתי, לפריצתה מכבלי הדימוי העצמי הרעוע וההערכה העצמית הנמוכה – אלא לעוד מקרה קלאסי של אדם עם בעיות הערכה עצמית שנכנע ללחץ חברתי כדי לזכות באהבה.
אבל ניחא. כל מה שכתבתי – ניחא. שתתפשט. הנה מה שהפריע לי:
המנחה כל הזמן דיבר בצביעותו המחליאה על כמה שזה מזעזע שנשים מרגישות שהן חייבות להיות רזות, ושאם מישהי שמנה, או אפילו קצת מלאה, אז החברה משפילה אותה ואומרת לה שהיא לא שווה כלום אם היא לא אנורקטית ובלה בלה בלה בלה....
נכון. אז מה?! יופי זה כל מה שיש בעולם?! זה המדד היחידי לערכו של בנאדם?! יש אנשים מכוערים בצורה בלתי רגילה עם אישיות כל כך כובשת שהם יכולים להשיג כל בחורה או גבר שהם ירצו. אני ראיתי את זה קורה הרבה פעמים.
מה עם חוש הומר? מה עם כריזמה? מה עם אינטלקט? מה עם כל התכונות שגורמות לאנשים להיות ביחד גם מעבר לסטוץ חד פעמי?
הסיבה היחידה שכל כך הרבה נשים חושבות שהן לא שוות כלום אם הן לא יפות, היא כי הן חונכו לחשוב שרזון ויופי הן התכונות היחידות שיש להן חשיבות בעולם. עכשיו, זה נכון שליופי יש חשיבות. באמת יש לו. אני מוכן להיות ידיד של כל בחורה שאני אתחבר אליה רגשית, אבל בלי משיכה מינית לא תהיה זוגיות. אבל זה אני, ואני יודע שיש בעולם הזה בחורות שלמרות שהן לא בדיוק 90:60:90, כל כך כיף ומצחיק להיות לידן, שבנים עומדים בתור כדי להיות איתן. יצא לי לדבר עם בני זוג של אנשים שהחשבתי בתור "לא מושכים", והתגובה תמיד הייתה – "אני לא רואה את זה". אנשים שבחיים לא היו "עוברים מסך", חיים עם בני זוג שלא חושבים לרגע שהם "התפשרו". כאמור – יש יותר במשיכה מאשר נתונים פיזיים.
אישה שמנה שמרגישה לא בנוח עם הגוף שלה לעולם לא תגיע לשום מקום אם האובססיה שלה לא תיפסק. אישה שמנה חייבת להבין שמשקלה הוא מחלה שנגרמה כתוצאה מחוסר ביטחון אותו היא מילאה באוכל. ברגע שאת חלל הביטחון ימלא משהו אחר חוץ מסופגנייה – היא תרד במשקל לבד. או שלא, אבל למי אכפת אם טוב לה עם עצמה.
מה שכל כך הפריע לי בתוכנית היה שהמנחה לרגע לא אמר שיופי לא כזה חשוב, ושיש עוד דברים בעולם חוץ מזה. כל מה שהוא אמר לבחורה המסכנה הוא – שהיא יפה כמו שהיא, לא – היא יפיפייה - מהממת! ושהיא צריכה להצטלם בעירום... עכשיו, אני בעד עבודה פסיכולוגית, אבל אני מתנגד נחרצות לאנשים שמאמינים שזה בסדר לשקר אם זה גורם לאנשים להרגיש יותר טוב. האמת תמיד עדיפה, חוץ מזה שהיא תמיד בסוף יוצאת לאור כך שאין שום תועלת בשקר.
שחור אף פעם לא יהיה לבן, לא משנה כמה אתה דמגוג מוצלח. שתים ועוד שתים לעולם לא יהיה חמש (מג'ורג' אורוול סליחה). אישה שסובלת מעודף משקל כרוני אינה מושכת מינית ללא בגדים. זה פסול להגיד לה שכן. זה שקר. זה עוד אחד מאותם השקרים ה"פוליטיקלי קורקט" שמאכילים אותנו. Big Is Beautiful. זה פשוט לא נכון. זה מילים של אנשים חלשים שלא מצליחים לרזות, אז הם מכריזים שהכישלון שלהם הוא בעצם ניצחון. זה לא הופך את זה לאמת. השמנת יתר זו סטייה ביולוגית שרק יכולה להתאפשר בעולם המערבי שהתנתק לחלוטין משרשרת המזון ומהטבע. פעם לא היה דבר כזה. אנשים היו עסוקים מדי בלצעוד 10 קילומטר לבאר, פשוט לא היה להם זמן להשמין מול הטלוויזיה ממזון מהיר עתיר שומן רווי. זה כבר הוכח פעם אחר פעם שגברים בכל התרבויות בעולם נמשכים לאותו מבנה הגוף הנשי בו נשמר היחס של 90:60:90, בין אם מדובר באישה רזה או מלאה.
לאחרונה נפטר אדם דגול – טומי לפיד. בגיל 77, הותיר לפיד מאחוריו מפעל חיים מרשים כסופר, עיתונאי, חבר כנסת, ופעיל ציבור. הוא נשא מאות נאומים מול קהל והוביל הפגנות לשינוי עוולות חברתיות – לא בדיוק אדם עם חוסר ביטחון עצמי. והפלא ופלא – רזה הוא לא היה. למעשה ממש לא רזה. כשפגשתי אותו לפני כעשר שנים הייתי בשוק. חשבתי שהמצלמה אמורה להוסיף 10 קילו, לא להפחית. הוא היה ענק. זה הפריע לו?!
רשומות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה