אני נמלה

הבל הבלים הכל הבל: מה-יתרון לאדם; בכל-עמלו, שיעמל תחת השמש: דור הלך ודור בא, והארץ לעולם עמדת: וזרח השמש ובא השמש; ואל-מקומו, שואף זורח הוא שם: הולך אל-דרום, וסובב אל-צפון; סובב סבב הולך הרוח, ועל-סביבתיו שב הרוח: כל-הנחלים הלכים אל-הים, והים איננו מלא; אל-מקום, שהנחלים הלכים, שם הם שבים ללכת: כל-הדברים יגעים, לא-יוכל איש לדבר; לא-תשבע עין לראות, ולא-תמלא אזן משמע: מה-שהיה הוא שיהיה, ומה-שנעשה, הוא שיעשה; ואין כל-חדש תחת השמש: יש דבר שיאמר ראה-זה חדש הוא; כבר היה לעלמים, אשר היה מלפננו: אין זכרון לראשנים; וגם לאחרנים שיהיו, לא-יהיה להם זכרון.

קהלת פרק א

במילים מעודדות אלה בחרתי לפתוח חגיגית את הבלוג "נמלים". הרבה זמן הסתכלתי בזלזול על תופעת הבלוגים. כנראה שזה עושה אותי צבוע. לא נורא.

"כל אחד רוצה להיות זמר" טוען אריק איינשטיין - באמת צמחה לנו תופעת "כוכב נולד" מרשימה. כמו נחיל ארבה, מסתער בכל שנה מחדש צבא האלמונים התורן - צועק, מתחנן ומפציר שיכירו בייחודו האינדיבידואלי של כל אחד ואחד מחייליו. כל אחד ואחד ממאות אלפי הזמרים השואפים בארץ ומאות מיליוני עמיתיהם ברחבי העולם שנהרו אל אולפני "כוכב נולד" על שלל גילאיהם - הצעירים והתמימים, והמבוגרים מעוררי הרחמים, משוכנע לחלוטין שלו ורק לו, יש באמת את אותו ה"משהו" העמוק ופנימי שמבדיל אותו מכולם, שמייחד אותו ורק אותו.

זה באמת מבאס להיות "רגיל". מי רוצה להיות רגיל? בני אדם הרי עברו אלפי שנים תחת צביונות דתיים שונים שהכתיבו להם שהאחד והיחיד שאיננו "רגיל" הוא אך ורק האל (על צורותיו השונות). הוא זה שברא את כל היקום כולו בעוד שאתה, כן אתה, אינך אלא גרגר של אבק שנמצא על גרגיר של אבק. על כל מה שתחשוב כבר חשבו, את כל מה תגיד כבר אמרו, כל מה שתרצה כבר נחשק בעבר והתברר כבלתי מספק. מה לעשות, ככה זה. תתמודד.

סתם בשביל שלא נתבאס יותר מדי, הדת מסיימת באמירה מקסימה - "כל אדם עולם במלואו, וה' אוהב כל אחד ואחד מאיתנו"..... כמו מורה לכימיה שעורך מול תלמידים את אותו הניסוי מזה שלושים שנה, וכבר יודע את תוצאותיו מראש מתוך שינה. הוא יודע בדיוק מה יקרה, איך כל כימיקל יגיב, ואיך כל אחד מהתלמידים במחזור ה-30 יגיבו. מה יאמר הליצן התורן של המחזור הנוכחי, מה תאמר מלכת הכיתה, באיזה פינה של החדר יתבודד הביישן התורן ולאיזה פינה מרוחקת של בית הספר יבריז "הפרחח" התורני כדי לעשן.

אכן כולנו מיוחדים. אני באופן "אישי" מאמין (והנה אני עושה מעצמי צחוק), שהקיום האנושי איננו אלה בליל אדיר של משוואות מתמטיות קבועות, שרק הנעלם – אנחנו והתפאורה – משתנים: אדם x מאמין שx בגלל שx ולכן צריך לעשותx. אותם הנעלמים לא ממש מתחדשים, אלא רק נשלים מתוך המאגר הקיומי בכל דור מחדש עד מיצוי כל החיבורים הפוטנציאלים... עברנו כבר על כל החיבורים האפשריים? לא נורא - הגיע דור חדש שלא יודע מה היה לפניו ומשוכנע שהמציא הכל בעצמו.

אני כמובן ארחיב בקדיחות מרובות על כל הנושאים החדשניים, החתרניים והמרתקים שהעליתי כאן.

חוץ מזה, חשוב לי שוב לציין שאני מודע לכך שאני חוטא בעממיות ובצביעות בעצמי. בעממיות כי גם אני זמר שואף, גם אני פתחתי בלוג כי יש לי מה לומר, וגם אני שואף להתבטא בדרכי הייחודית שלי.

צבוע – כי אני מכיר בזה, אבל בכל זאת עושה.