נקודות

לפעמים ההארה מגיעה מהמקום הכי פחות צפוי....

אני עדיין זוכר את זה כאילו זה היה אתמול - השנה הייתה 1999, ישבתי מול המחשב ושיחקתי במשחק הכדורגל פיפ"א 99' בפעם המי יודע כמה, ששימש לי בזמנו תחליף יעיל לחיי חברה.

על המגרש החומרי אולי הייתי הילד שאף אחד לא מוכן לשחק איתו בקבוצה עקב נטייתי המרשימה לצבור שער אחר שער לטובת הקבוצה היריבה - אך במרחב הדיגיטלי הייתי שליט המגרש. בערך.

אחת האפשרויות החביבות עלי במשחק הייתה "עורך השחקנים".

למשתמש הייתה את האפשרות ליצור את "השחקן המושלם" בשבילו על פי רשימת ערכים קבועה מראש כמו 'כישרון בעיטה', 'מהירות' ושלל תכונות כדורגליות אחרות. ליד כל תכונה היה ציר שנע מ-0 ועד 20 כדי להגדיר את מידת כישרונו של השחקן הנוצר בתחום הרלוונטי.

הטריק היה, שלא ניתן ליצור שחקן באמת "מושלם" שכל כישרונותיו עומדים על 20 . כל שחקן קיבל מאגר נקודות מוגבל, שמכסתו ירדה עם חלוקת הנקודות.

לדוגמא, אם שחקן קיבל 100 נקודות לחלוקה, וקבעת שכשרון הבעיטה עומד על 20, אז נשארו לך 80 נקודות לחלק בין שאר עשרות התכונות האחרות.

אני עדיין זוכר את הרגע בו נדלקה הנורה בראשי, הרגע בו הבנתי פתאום שמפתחי המשחק הצליחו שלא בכוונה לענות על אחת מתת-השאלות העמוקות ביותר של מהות החיים: - הם עלו שיטת הנקודות.

למה כל כך הרבה נשים יפות טיפשות? או שטחיות? למה נשים יפות וחכמות כמעט תמיד מתנשאות? למה לכל כך הרבה יותר נשים מכוערות יש חוש הומר ואופי הרבה יותר עמוק ומוצלח מעמיתיהן היפות?

אתם יכולים לא להסכים איתם, אבל הסטריאוטיפים האלה קיימים כי הם כן הוכיחו את עצמם מספיק פעמים כנכונים. אולי לא במאה אחוז מהזמן, אבל גם 99 זה בסדר....

אני באופן אישי כבר לא מביע תמיהה מול הרבה מאוד תופעות אנתרופולוגיות. מדי יום ביומו אני נתקל מחדש בסיטואציה בה ברור לי כקרן שמש ביום בהיר ש"הנה ביטוי נוסף של שיטת הנקודות במיטבה."

ההבדל היחידי בין הגרסא הפיפ"אית לעולם האמיתי, היא שבעולם, מעבר לרובד הנקודות המולד של כל אחד ואחד מאיתנו (חלק פשוט יודעים לנגן על פסנתר בגיל חמש, מה זה אם לא נקודות?), קיים גם רובד הזמן.

כאב לי מאוד בפעם הראשונה שהתבשרתי כי ביום הממוצע יש רק 24 שעות. באמת שזה היה יותר גרוע מסנטה קלאוס. יותר גרוע מהיום שתפסתי את אמא מתחזה לפיית השן ומחביאה לי מתנה מתחת לכרית. "אז הכל שקר?!" מלמלתי בחרדה בעוד לשוני מתעסקת ללא הרף בחניכיים החשופות בהן שכנה פעם שן החלב הנבגדת.

העניין הוא, שמה שאנו עושים עם זמננו ישפיע ישירות על מי נהיה, ובעיקר- מי לא נהיה. מה נחשוב, מי יהיו חברינו, באיזה תחומי עניין נתעניין, לאיזה נוכל נצביע בבחירות, האם נפנה לפשע, סמים או גידול קופי מעבדה.גרוע מכך, חישוב מהיר מראה כי אנו מבלים כשלושים אחוז מחיינו בשינה! שינה! זה מצמצם משמעותית את הזמן המוקצב לנו לגבש אישיות.

כל דבר שאנו בוחרים לעשות בזמן הכה מועט שהוקצב לנו לפני שנתפגר, בהכרח בא על חשבון דברים אחרים.

על כן - בחורה שמבלה שעות בטיפוח מראה החיצוני מול המראה, בקניות בגדים, בשעות ארוכות תחת מכשיר הפן במספרה ובהתעסקות אינסופית עם דיאטות שונות ומשונות - בהכרח תעשה זאת על חשבון דברים אחרים. מה הם הדברים האלה? כל דבר אחר בעולם.

עם הזמן מצטברות כל אותן השעות שהושקעו בטיפוח חיצוני לכדי שנים, ולבסוף לעשורים. עשורים של טיפוח מדוקדק של המעטפת החיצונית של הגוף, שבהכרח גזל זמן מהתייחסות לרבדים היותר מעמיקים בנפש האנושית - יולידו בהכרח בנאדם שטחי, ולעיתים קרובות - גם טיפש.

כמו כל שאר הקופים המהלכים על שתיים בעולמנו, גם אני דוגמא של שיטת הנקודות. רק ראו איזו קדיחה מעמיקה הצלחתי לשלוף מעכוזי ללא כל קושי. נראה לכם שזה בא בקלות?! זה דרש שנים של התבוננות והתעסקות יתר בנבכי הרגליהם של האנשים סביבי כדי להגיע לרמת קדיחה אינטואיטיבית שכזו. אין לי ספק שיכולת זו, כמו יכולתי האחרות, באו בהכרח על פני כישורים אחרים בהם לא התקדמתי רבות במהלך שנותיי - כמו כדורגל למשל, בו אני עדיין מתקשה למצוא מישהו שירצה אותי בקבוצה שלו.

אני רוצה לסיים במחשבת המשך שהעסיקה אותי גם שנים רבות אחרי גיליתי את שיטת הנקודות.

כאמור, יש את אותו האחוז הקטן באוכלוסייה שנראים כאילו הנקודות לא תקפות לגביהם. לכולנו יוצא להיתקל בערך פעם אחת נדירה בחיינו בדוגמנית אסטרו-פיזיקאית שעושה ערבי סטנד אפ בימי שני....

איך זה?

התשובה היחידה שלי היא שחלקנו פשוט נולדנו עם יותר נקודות.