אני נדהם כל פעם מחדש כאשר שאני נתקל בהוכחה חיה לכך שהאדם המציא את אלוהים - איך כל יום מחדש בני אדם ממציאים אותו שוב ושוב על מנת שיתאים לתפיסת עולמם.
"הקבוצה השנואה ביותר באמריקה", זו הכינוי שהתקשורת האמריקאית הדביקה למאמיני כנסיית ווסטברו הבפטיסטית מקנזס. הכנסייה המונה כשמונים מאמינים עוררה סערה בזמן האחרון כאשר התחילו מאמיניה להופיע בהלוויות של חיילים אמריקנים שארונותיהם הגיעו זה עתה מעיראק, מצוידים בכרזות נאצה.
בניסיון לעורר פרובוקציה, מפגינים חברי הכנסייה בקרבת הלוויות בעודם מחזיקים שלטים עליהם כתוב – "אלוהים שונא את ארצות הברית", "אלוהים שונא הומואים", ו-"כמה טוב שאלוהים מעניש את חיילינו החוטאים."
כנראה שהפרובוקציה הצליחה כי חברי הכת הוזמנו לבערך כל תוכנית ראיונות בארה"ב כדי שכל מנחה יקבל את ההזדמנות לצעוק עליהם בעצמו. מזמן לא הייתה אמריקה כולה מאוחדת – ימנים ושמאלנים, חילונים ודתיים, כולם התגייסו להביע את זעמם ושנאתם כלפי כנסיית השוליים ההזויה מעיירה קטנה בקנזס.
בכל הופעה טלביזיונית, חוזרת דוברת הקבוצה על האמת השנויה במחלוקת שלה: שכתוב בתנ"ך במפורשות שאלוהים מתנגד להומוסקסואלים, ועצם היותה של ארה"ב חברה סובלנית לתופעה, מציב אותה כאויבת של אלוהים. חיילים אמריקאים מתים בעיראק כי אלוהים מעניש את ארה"ב על סטייתה מדרך הישר, ושורה שלמה של אסונות עוד מחכים למעצמה במידה ולא תסור מדרכיה החוטאות.
מה שמתחיל בכל פעם בתור ניסיון עיתונאי להבין את מקור השנאה, מתדרדר בכל ראיון מהר מאוד למאבק תיאולוגי ילדותי בין המנחה לבין דוברת הקבוצה. כשצפיתי ביו טיוב במגוון הראיונות, נדהמתי מהמהירות בה מראיינים מקצועיים התדרדרו להחלפת האשמות צעקנית בסגנון - "האלוהים שלך הוא לא האלוהים שלי! האל שלך הוא אל שקר!" "לא – שלך הוא אל שקר!". זה הזכיר לי קצת שיחות בין ילדים בנושא של "למי יש את האבא הכי חזק."
תגובתי הראשונה להכרזות הכנסייה הייתה דומה לשאר אוכלוסיית ארה"ב - זעזוע. אם מישהו היה מפגין בהלוויה של הבן שלי ש"טוב שהוא מת כי אני כופר", הייתי נזעם, כמו כל אחד. אך בעודי צופה בעיתונאים מקצועיים, דובריה הגדולים ביותר של הדמוקרטיה - אנשים אשר מחשיבים את עצמם בתור מעצבי הדעה בחברה שחורטת על דגלה את קבלת האחר וכיבוד תרבותו, הבחנתי פתאום בשתי תופעות מעניינות:
1. צביעותם של אלה התומכים בסובלנות בין תרבותית
2. מידת עיוותה של הדת בידי מאמיניה על מנת שתתאים לתפיסת עולמם
2. מידת עיוותה של הדת בידי מאמיניה על מנת שתתאים לתפיסת עולמם
אנשים אוהבים לחשוב שהבדלים בין תרבויות מתבטאים בלבוש, שפה, מאכלים לאומיים וכו... סנגורי הפלורליזם התרבותי אוהבים לתקוף אנשים אשר לטענתם "מפריע להם בעין" לראות אנשים עם לבוש שונה, שפה אחרת וכו, ולקטלגם בתור "שונאי זרים" וגזענים. העניין הוא שסממנים שטחיים כמו אוכל ולבוש אינם מה שבאמת מבדיל בין תרבויות. מה שמבדיל באמת בין תרבויות הינו למרבה הפלא בדיוק מה שליברלים הכי מתנגדים אליו - ההבדל בתפיסת המציאות שבין תרבות לתרבות. אני תמיד מוצא את עצמי מתקשה להבהיר לאנשים מה זה "הבדלים בתפיסת המציאות" בעיקר מול אמריקאים, ואנשים שנטמעו בחברה האמריקאית, בעיקר מכיוון שהם אינם מסוגלים לתפוס מציאות בה אנשים מאמינים בערכים שונים משלהם. אני מתכוון לסוגיות מהותיות כמו קדושת החיים, או עצם הגדרת המוסר.
תאמינו או לא, אבל לא בכל התרבויות החיים הם דבר קדוש. היו תרבויות שהקריבו קורבנות אדם, יש עדיין תרבויות שלא מתאבלות על ילדים שמתים, יש תרבויות בהן המוות יכול להיות שאיפה נעלה כמו באסלאם הקיצוני. אותו דבר תקף גם לגבי "מוסר". אנשים נוטים לבלבל בין מוסר ל"אתיקה". כללי האתיקה הם קבועים, הם קוראים להומניזם, פלורליזם, קבלת האחר, קדושת החיים וכל שאר אמונות העולם המערבי. אבל מוסר משתנה מחברה לחברה. המוסר התנ"כי למשל, קובע שעצם היותו של אדם "רודף שלום", לא בהכרח הופך אותו למוסרי. בעיני התורה, אדם חילוני שלא ביצע פשע מעולם אך גם לא שומר שבת או כשרות, נחשב כופר. כאמור, "המוסריות" הנדרשת מהאדם משתנה מדת לדת ומתרבות לתרבות. הטענה שמטרת הדת היא להפוך את האדם ל"אתי" היא שטותית. ביהדות למשל, מטרת היהודי היא לעבוד את אלוהים. כדי לעשות זאת, עליו אומנם להיות "אתי", אך זה רק אחד התנאים הדרושים על מנת להיות נתין מוצלח של האל. בערך כמו שחובה לדעת אנגלית כדי ללמוד באוניברסיטה. עצם ידיעת האנגלית אינה מספיקה בשביל להתקבל, אבל היא כן תנאי הכרחי. יש דתות שדורשות מהאדם "המוסרי כדברן", למלא אחר עקרונות כל כך הזויים, או סותרים את חוקי האתיקה, שאפילו הליברל הגדול ביותר יתגלה במלוא צביעותו מרוב התנגדות לקבלת האחר.
הנקודה השנייה, היא המידה בה אנשים מעוותים את דתם על מנת שתתאים לתפיסת עולמם. בעצם העיוות יש אבסורד. הרי אלוהים, בורא היקום, יישות שתמיד הייתה ותמיד תהיה, בעל החוכמה והידע האינסופי - הוא זה שמכתיב לנו אחר אילו כללים לציית, לא ההיפך. אדם שמתיימר להאמין באלוהים חייב לקבל את העובדה שהוא איננו אלא גרגיר אבק ושאינו מבין חצי דבר על רזי העולם - ושמישהו שכן מבין קבע לו איך חובה עליו לחיות על מנת לזכות בתגמול בעולם הזה והבא.
כעת, יש המון דתות בעולם. ביקור קצר בעמוד העוסק בערך "דתות" בוויקיפדיה יבהיר בערך בכמה מדובר:
http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%93%D7%AA%D7%95%D7%AAתאמינו או לא, אבל לא בכל התרבויות החיים הם דבר קדוש. היו תרבויות שהקריבו קורבנות אדם, יש עדיין תרבויות שלא מתאבלות על ילדים שמתים, יש תרבויות בהן המוות יכול להיות שאיפה נעלה כמו באסלאם הקיצוני. אותו דבר תקף גם לגבי "מוסר". אנשים נוטים לבלבל בין מוסר ל"אתיקה". כללי האתיקה הם קבועים, הם קוראים להומניזם, פלורליזם, קבלת האחר, קדושת החיים וכל שאר אמונות העולם המערבי. אבל מוסר משתנה מחברה לחברה. המוסר התנ"כי למשל, קובע שעצם היותו של אדם "רודף שלום", לא בהכרח הופך אותו למוסרי. בעיני התורה, אדם חילוני שלא ביצע פשע מעולם אך גם לא שומר שבת או כשרות, נחשב כופר. כאמור, "המוסריות" הנדרשת מהאדם משתנה מדת לדת ומתרבות לתרבות. הטענה שמטרת הדת היא להפוך את האדם ל"אתי" היא שטותית. ביהדות למשל, מטרת היהודי היא לעבוד את אלוהים. כדי לעשות זאת, עליו אומנם להיות "אתי", אך זה רק אחד התנאים הדרושים על מנת להיות נתין מוצלח של האל. בערך כמו שחובה לדעת אנגלית כדי ללמוד באוניברסיטה. עצם ידיעת האנגלית אינה מספיקה בשביל להתקבל, אבל היא כן תנאי הכרחי. יש דתות שדורשות מהאדם "המוסרי כדברן", למלא אחר עקרונות כל כך הזויים, או סותרים את חוקי האתיקה, שאפילו הליברל הגדול ביותר יתגלה במלוא צביעותו מרוב התנגדות לקבלת האחר.
הנקודה השנייה, היא המידה בה אנשים מעוותים את דתם על מנת שתתאים לתפיסת עולמם. בעצם העיוות יש אבסורד. הרי אלוהים, בורא היקום, יישות שתמיד הייתה ותמיד תהיה, בעל החוכמה והידע האינסופי - הוא זה שמכתיב לנו אחר אילו כללים לציית, לא ההיפך. אדם שמתיימר להאמין באלוהים חייב לקבל את העובדה שהוא איננו אלא גרגיר אבק ושאינו מבין חצי דבר על רזי העולם - ושמישהו שכן מבין קבע לו איך חובה עליו לחיות על מנת לזכות בתגמול בעולם הזה והבא.
כעת, יש המון דתות בעולם. ביקור קצר בעמוד העוסק בערך "דתות" בוויקיפדיה יבהיר בערך בכמה מדובר:
כל דת מאמינה שהיא ורק היא, מחזיקה באמת היחידה עלי אדמות ושרק בזכות ציות עיוור לתורתה, יזכה האדם לגאולה. עצם פירוש המילה "איסלאם" היא כניעה, ביהדות אחת המצוות המקודשות ביותר הינה "עול מלכות שמיים" הגורסת כי היהודי חייב לציית ללא עוררין לחוקי האל- כי הם חוקי האל.
אין לי בעיה אם זה. יכול מאוד להיות שאחת מהדרכים באמת צודקת. הרי אף אחד לא באמת יודע - זה עניין של אמונה. אבל כן יש לי בעיה עם חוסר כנותם של אנשים לגבי עצמם. לדוגמא, אם אדם המגדיר עצמו בתור יהודי מאמין יטיף כביכול בשם הדת לחלל שבת, הרבה אנשים ייעלבו – לא בגלל שהוא מטיף לחילול שבת, אלא בגלל שהוא מעוות את היהדות. שימציא דת חדשה, שיקרא לה באיזה שם שהוא רוצה, אבל שלא יטעון שהוא יהודי בעודו מטיף להיפך הגמור. למילים יש כוח, והרבה חשיבות. כאשר אנו מעוותים משמעויות של מילים ואז מחנכים דור שאינו יודע את ההיסטוריה שא' זה בעצם ב', אנחנו מבצעים פשע נוראי. אנחנו שוללים את זכות הבחירה מאנשים לבחור את דרכם בעצמם, ושוללים מאנשים את הזכות להכיר את המורשת שלהם.
רבים ממאמיניה של הדת היהודית, והנוצרית, ששתיהן מבוססות על התורה, אינם מתנהגים כלל בהתאם לכתוב בטקסט העתיק על אף שהם מגדירים עצמם "דתיים". ערכים רבים בתורה עוותו, נמחקו או נוסחו מחדש ללא כל קשר למילותיו המקוריות של אלוהים. עצם מהותה של הדת עוותה בידי מאמינים מודרניים, על מנת שתתאים להלכי הרוח של המאה ה-21. לדוגמא – באמת כתוב בתורה שאלוהים אוסר על משכב זכר. זה אולי לא פופולארי, או לא אתי, אבל זה באמת כתוב. אדם הניחן בכנות עצמית אשר אינו מסכים עם הכתוב, יודה במפורשות – הדת הזאת לא בשבילי. הדת איננה בופה. במידה ואנו מאמינים שבאמת כל הכתוב הינו אמת, אין לנו זכות לבחור אילו תכתיבים מקובלים עלינו ואיזה לא. הרי אם אלוהים הוא ייצור נצחי, משמע גם שתורתו נצחית. אדם שבוחר את מצוותיו למעשה אומר כי השיפוט העצמי שלו עולה על זה של אלוהים.
אין לי בעיה אם זה. יכול מאוד להיות שאחת מהדרכים באמת צודקת. הרי אף אחד לא באמת יודע - זה עניין של אמונה. אבל כן יש לי בעיה עם חוסר כנותם של אנשים לגבי עצמם. לדוגמא, אם אדם המגדיר עצמו בתור יהודי מאמין יטיף כביכול בשם הדת לחלל שבת, הרבה אנשים ייעלבו – לא בגלל שהוא מטיף לחילול שבת, אלא בגלל שהוא מעוות את היהדות. שימציא דת חדשה, שיקרא לה באיזה שם שהוא רוצה, אבל שלא יטעון שהוא יהודי בעודו מטיף להיפך הגמור. למילים יש כוח, והרבה חשיבות. כאשר אנו מעוותים משמעויות של מילים ואז מחנכים דור שאינו יודע את ההיסטוריה שא' זה בעצם ב', אנחנו מבצעים פשע נוראי. אנחנו שוללים את זכות הבחירה מאנשים לבחור את דרכם בעצמם, ושוללים מאנשים את הזכות להכיר את המורשת שלהם.
רבים ממאמיניה של הדת היהודית, והנוצרית, ששתיהן מבוססות על התורה, אינם מתנהגים כלל בהתאם לכתוב בטקסט העתיק על אף שהם מגדירים עצמם "דתיים". ערכים רבים בתורה עוותו, נמחקו או נוסחו מחדש ללא כל קשר למילותיו המקוריות של אלוהים. עצם מהותה של הדת עוותה בידי מאמינים מודרניים, על מנת שתתאים להלכי הרוח של המאה ה-21. לדוגמא – באמת כתוב בתורה שאלוהים אוסר על משכב זכר. זה אולי לא פופולארי, או לא אתי, אבל זה באמת כתוב. אדם הניחן בכנות עצמית אשר אינו מסכים עם הכתוב, יודה במפורשות – הדת הזאת לא בשבילי. הדת איננה בופה. במידה ואנו מאמינים שבאמת כל הכתוב הינו אמת, אין לנו זכות לבחור אילו תכתיבים מקובלים עלינו ואיזה לא. הרי אם אלוהים הוא ייצור נצחי, משמע גם שתורתו נצחית. אדם שבוחר את מצוותיו למעשה אומר כי השיפוט העצמי שלו עולה על זה של אלוהים.
הדהים אותי לראות מנחים נוצריים, גם כאלה המחשיבים את עצמם אדוקים, צורחים על הדוברת של אותה הכנסייה על כך שהיא אינה מאמינה באלוהי אברהם – והם כן. נוצרים בארצות הברית, כמו מאמינים אחרים של הרבה דתות בכל העולם, עיוותו את מילותיה המקוריות של הדת על מנת שתתאים לתפיסת עולמם, ואז התפרצו כנגד מי שבא להזכיר להם שהדת איננה בופה. אמונה אמיתית דורשת הקרבה, ואני אומר זאת בתור אדם חילוני לחלוטין. החילוניות שלי נעשית מבחירה, מתוך הכרה שאם אני לא מקבל את תכתיביה של הדת, או מספיק שאני יודע באופן מוחלט שאני לא מתכוון לבצע כל אחד מחוקיה – אני לא אתיימר להשתייך לאותה הדת.
רשומות
